לסיום הסדרה על סוגי הטיפול בתחום קלינאות תקשורת, נספר על הפרעה בדיבור שמשלבת את שלושת התחומים: דיבור, תקשורת ושפה. צפו בסרטון להסבר על הפרעות בשטף הדיבור והטיפול בהן. י
|
כשמגיעים לגיל בית ספר, כל התחומים שהתייחסנו אליהם בטיפול שפה בגיל הצעיר, ממשיכים להתפתח ולהיות במוקד העבודה של קלינאי התקשורת. קשיים שהיו בילדות הצעירה בהיגוי, במודעות פונולוגית או בהתפתחות השפה יכולים כעת לבוא לידי ביטוי בקשיים בשפה הכתובה, ברכישת הקריאה והכתיבה ובלמידה. לכן, כיום מתייחסים ללקות למידה על רקע קשיי שפה כאבחנה נפרדת, בשם לקות שפה- למידה. י בדרך כלל כשהמורים מתחילים להרגיש את הקשיים, הם מפנים לאבחון פסיכו-דידקטי ולהוראה מתקנת (הוראה מקדמת). אם באבחון הפסיכו-דידקטי אותרו מספר קשיים מתחום השפה כדאי לפנות גם לבירור של קלינאית תקשורת. י איך נראים הקשיים השפתיים בגיל בי"ס? י למשל, עקב מחסור באוצר מילים, יהיה קושי בהבנת הנקרא. קושי בתחביר המורכב יגרום לקושי בעיבוד המידע בטקסט ובהסקת מסקנות. בשל קושי בארגון מסר מילולי, יהיה קושי לענות על שאלות בעקבות טקסטים או לכתוב חיבורים. פעמים רבות המורים יחזירו עבודות עם הערות, כגון: "התשובה חלקית", "תשובתך קצרה מידי", או "לא ענית על השאלה שנשאלה". י קושי במודעות פונולוגית יוביל לקשיים בשלבים הראשונים של רכישת הקריאה. קשיים בזיכרון שמיעתי ובעיבוד שמיעתי יצרו קושי לעקוב אחרי הוראות המורה בכיתה ובכלל אחרי הנאמר בכיתה, ועקב קושי בדקדוק יהיה קושי ללמוד מילים חדשות וקושי בקריאה ללא ניקוד. י נכון שיש תחומים רבים חופפים, שגם המורה להוראה מקדמת וגם קלינאית התקשורת יתרגלו ויתייחסו אליהם, אבל ההסתכלות והידע המקצועי יהיו שונים. אם המטרה בהוראה מתקנת היא לפרק את הלמידה לשלבים ולתמוך בלמידה לפי תכנית הלימודים, הרי שקלינאית התקשורת מתמקדת בקידום היכולות השפתיות שעליהן מתבססת הלמידה. דרכי העבודה שונות. י לכן, עבור מי שהיו לו קשיי שפה בעבר, מומלץ שיפנה למעקב אצל קלינאית תקשורת. הטיפול בגיל בית ספר הוא המשך ישיר לטיפול שהיה בגיל הצעיר. גם עבור מי שלא אותרו אצלו קשיים בהתפתחות השפה בעבר, ובכל זאת נמצאו אצלו קשיים שפתיים באבחון הפסיכו-דידקטי, יכול להיות שעבודה עם מורה להוראה מתקנת לא תספיק. לעיתים קרובות דווקא השילוב בין שתי גישות העבודה מביא לתוצאות טובות יותר. אז אם אתם פונים לטיפול קלינאית תקשורת בתחום השפה, וודאו שמי שפניתם אליה או אליו עובדים בתחום השפה בגיל בית ספר עם לקויות שפה-למידה. י השפה כוללת בתוכה את כל תחומי העבודה של קלינאי התקשורת וזהו התחום הנפוץ ביותר. השפה היא מערכת של סמלים וחוקים שמאפשרת לנו לתקשר ולדבר. היא נבנית ומתפתחת לצד מערכת התקשורת ומערכת הדיבור שדיברנו עליהם בפוסטים הקודמים, אבל בבסיסה היא קודם כל הידע שיש לנו בזיכרון על אוצר מילים וחוקי דקדוק. י
קושי לרכוש אוצר מילים, להשתמש באוצר המילים שרכשנו, או ללמוד את חוקי הדקדוק, זו לקות שפה התפתחותית. י אז איך לקות שפה התפתחותית נראית? י ילדים צעירים לומדים לדבר מהקשבה למה שמדברים אליהם. לכל "בורג" במכונה הזאת שנקראת שפה יש שלב רכישה משלו וגיל שבו עדיין לומדים אותו, וזה בסדר לעשות טעויות. אבל כשממשיכים לטעות גם בגיל מאוחר יותר מהמצופה, מומלץ לפנות לאבחון. יכול להיות שאלה יהיו ילדים שיתחילו לדבר מאוחר יחסית או שימעטו לדבר כי הם מתקשים ללמוד מילים חדשות. י אחר כך הם יעשו יותר טעויות בדקדוק, כלומר יבלבלו זכר ונקבה, יחיד ורבים וצורות של פעלים. י הם יתקשו יותר לחבר את המילים למשפטים וידברו במשפטים לא שלמים או לא תקינים, מעבר לגיל שבו זה עדיין מקובל לטעות. י אולי יהיו קשיים בשליפה, כלומר יתקשו לעיתים קרובות להשתמש במילה ברגע מסויים, למרות שהם מכירים אותה וכבר השתמשו בה בזמן אחר. כמו שקורה לכולנו מידי פעם כש"עומדת לנו מילה על קצה הלשון". י לפעמים אלה יהיו ילדים שכשהם מנסים לנהל שיחה הם ידברו מאוד בקצרה. או שאולי הם דווקא ידברו ארוכות, אבל בצורה מבולבלת, ואנחנו נתקשה להבין על מה הם מדברים או מה הם מנסים לספר לנו. י או שאולי הם יתקשו לזכור ולמלא הוראות ארוכות. נבקש מהם להביא את הנעליים האדומות מהארון בכניסה, והם יביאו נעליים כחולות. י יתכן שבגן, כשמתחילים ללמוד לחלק מילים לצלילים וללמוד את האותיות הם יתקשו לעשות את זה. י לקשיים האלה יש הרבה שמות מקצועיים: עיכוב שפתי, אוצר מילים דל, קשיים במורפולוגיה ובתחביר, קשיים בשליפה, קשיים בזיכרון שמיעתי, או קשיים במודעות פונולוגית. אבל כולם חלק מלקות שפה התפתחותית. י כשמחפשים קלינאית תקשורת מתאימה, ההבדל העיקרי שכדאי לשים לב אליו הוא גיל הילד שצריך טיפול. יש כאלה שמתמחים בגיל הינקות, יש כאלה שעובדים עם ילדים בגיל הרך (כלומר מגיל שנה וחצי-שנתיים ועד גן חובה, או לכל היותר כיתה ב'). לעומתם, יש כאלה שמטפלים בגיל בית ספר, עד סוף התיכון. י טיפול שפה בינקות ובגיל הרך מוכר ושכיח יותר, אבל הטיפול בגיל בית ספר פחות מוכר עדיין ולכן אתייחס אליו יותר בפירוט בפוסט הבא. י אחרי שדיברנו על תחום הדיבור, תחום האודיולוגיה (שיקום השמיעה) והתת"ח (אמצעים חליפיים לדיבור), הגיע תורו של תחום ייחודי נוסף: התקשורת. ולא, אני לא מתכוונת לאמצעי התקשורת. י
תקשורת זו היכולת להעביר ולקבל מסר מהאחר. תקשורת בין אישית היא כלי חברתי. היא כוללת את ההתאמה לסיטואציה, את ההבנה של המידע הלא מפורש, הבנה של רמזים מהאינטונציה ומהבעות הפנים, הבנה של סרקזם ועוד. לכן, קושי בתחום הזה גורם לקשיים חברתיים. הלקות המוכרת ביותר בתחום התקשורת היא הפרעה על הרצף האוטיסטי, אבל יכולות להיות גם סיבות אחרות לקשיים בתקשורת, כגון הפרעה פרגמטית. י רוצים לשמוע עוד? הכנסו לפודקאסט  תקשורת תומכת חליפית, או בקיצור תת"ח, זה התחום שמתאים עזרים לתקשורת שמחליפה את הדיבור. הדוגמה המוכרת ביותר היא המערכת שבעזרתה דיבר סטיבן הוקינג. ילדים בדרך כלל נעזרים בטאבלט עם אפליקציית איורים ייעודית, אבל לכל ילד היכולות שלו ולכן לכל ילד מתאימים את העזר הנכון עבורו. זהו תחום שדורש התלמדות נפרדת כדי להכיר את כל האפשרויות, לדעת להתאים את העזר לילד וללמד ילדים (ומבוגרים) להשתמש בעזרים האלה. י
אודיולוגיה הוא תחום שברוב מדינות העולם נחשב מקצוע נפרד. בארץ הוחלט שהתואר של קלינאי תקשורת יהיה כפול, קלינאי תקשורת ואודיולוג. למה? כי השמיעה והדיבור הם חלק מאותו מעגל של תקשורת. האודיולוגיה כוללת בדיקות שמיעה מסוגים שונים: הבדיקות הסטנדרטיות, טימפנומטריה, הדים קוכלארים, בדיקות לשיווי משקל, בדיקות לסינון שמיעה לילודים, ובדיקות תפיסה שמיעתית. אודיולוג הוא גם מי שמתאים מכשירי שמיעה, מכוון ומאמן את השמיעה לאנשים לאחר ניתוח שתל השבלול, ומאמן בתפיסה שמיעתית למי שזקוק לכך. כל תת-תחום כזה בתוך האודיולוגיה דורש הכשרה נפרדת. י אז בואו נדבר על דיבור. כפי שהוסבר בפוסט הקודם, הדיבור הוא הפעולה הפיזית. הוא מתחיל במערכת הנשימה, עובר דרך מיתרי הקול, נתקל בלשון ובשפתיים שמעצבות אותו לכדי צליל, ואז יוצא מהפה או מהאף. מעצם התיאור, אפשר להבין שמדובר במסלול פיזי מורכב וכל "תקלה" לאורך המסלול משפיעה על יכולת הדיבור. אז איך יודעים מי קלינאי התקשורת המתאים? י נתחיל בנשימה ומיתרי הקול. כשיש שימוש לא נכון במיתרי הקול, למשל ילדים שצועקים הרבה או אנשים שמשתמשים הרבה בקול בעבודה שלהם, כמו מורים או זמרים, עלולה להופיע צרידות. לפעמים יופיע גידול על מיתרי הקול, שפיר (כמו יבלות ופוליפ) או סרטני. בנוסף, ישנם מצבים נוירולוגים שפוגעים בשליטה בנשימה או במיתרי הקול ומקשים על הדיבור. במקרים אלה יטפלו קלינאי תקשורת המתמחים בטיפולי קול. זהו תחום בפני עצמו שדורש התלמדות ספציפית. י נעבור לחך. ישנם מצבים שבהם החך הקשה, החך הרך, או השפה העליונה, לא נסגרים עד הסוף בהתפתחות העוברית. מצב כזה נקרא חך שסוע ו/ או שפה שסועה. במצב כזה יש קושי כבר בהנקה והאכלה מייד לאחר הלידה ולכן יש צורך בהתאמת בקבוקים ואביזרי האכלה מיוחדים. לאחר ניתוח לסגירת החך / השפה, יהיה צורך בטיפול קול והיגוי. כל אלה הם באחריותה של קלינאית התקשורת שעובדת במקביל לטיפול הרפואי (ועוד לא דיברנו על המעקב השמיעתי, שמשלב גם הוא קלינאי תקשורת, אבל זה כבר לפוסט אחר). הטיפול בחך או שפה שסועים דורש גם הוא התלמדות בפני עצמה ולכן יש צורך למצוא את איש המקצוע / אשת המקצוע המתאימים לתחום. י ואם כבר דיברנו על אברי הפה לצורך אכילה, אז הנה הגענו לתחום נוסף. כשאנחנו אוכלים, המערכת של הלשון, השפתיים, החך הרך, והגרון צריכים להיות מתואמים ביניהם. לפעמים אין שליטה מספקת בשרירים או שאין תיאום בין הלשון, לחך ולגרון ואז קשה ללעוס ולבלוע מזון ואף יכולה להיות סכנת חנק. בעיות מסוג זה מופיעות בדרך כלל בפגיעות נוירולוגיות - למשל ילדים עם שיתוק מוחין או מבוגרים עם מחלה נוירולוגית, פגיעת ראש או אירוע מוחי. חפשו קלינאי תקשורת שעוסקים באכילה ובליעה. י נמשיך באברי הפה, ועכשיו לצורך דיבור. זה הטיפול המוכר ביותר, טיפול היגוי. כל סדרות הטלוויזיה שיש בהן קלינאית תקשורת וכל הקומיקאים שאוהבים לצחוק על הטיפול של הילדים שלהם, מציגים את טיפול ההיגוי. ובאמת, טיפול היגוי בהגאים ספציפיים הוא הנפוץ ביותר והפשוט ביותר. אלה יהיו הילדים שבגיל 3 וחצי-4 עדיין אומרים "טובה" במקום כובע, "דדול" במקום גדול, או "ימה יו?" במקום למה לא?, או שבגיל 4 עדיין משמיטים את ההגה ר'. י לפעמים זו תהיה הפרעה פונולוגית, כלומר יהיה דיבור לא ברור באופן כללי יותר, אבל באבחון קלינאית תקשורת אפשר יהיה להבחין שמדובר באותו תהליך. זאת אומרת שה"טעות" בהיגוי היא אותה טעות בכל המצבים, למרות שנשמע כאילו יש הרבה טעויות שונות. רוב קלינאי התקשורת שעובדים עם ילדים יודעים לטפל בתחום ההיגוי והפונולוגיה. י נשים כוכבית לייד טיפולי היגוי בשורקות (ש', ס', ז', צ'). זה מצב שבו בדרך כלל רואים את הלשון מבצבצת בין השיניים בזמן הדיבור במקום שהיא תישאר מאחורי השיניים. לפעמים דחיקת הלשון בדיבור תהיה לא רק בשורקות אלא גם בהגאים האחרים באותו מיקום (ת', ד', ל'). אלה הגאים שהטיפול בהם הוא לפעמים טיפול היגוי פשוט ולפעמים משלב דחיקת לשון גם בזמן אכילה ובמנוחה (הכוונה שהלשון נחה ולא עסוקה באכילה או דיבור, כמו למשל כשיושבים וצופים בטלוויזיה). לכן גם זה יכול להיחשב תחום נפרד שלא כל קלינאי התקשורת עוסקים בו. לטיפול שורקות ודחיקת לשון, חפשו את אלה העוסקים בדחיקת לשון או בתפקודי פה. י שני תחומים נוספים בהיגוי מתייחסים למצבים מורכבים יותר מהגה אחד או שניים שלא נרכשו, כאשר הדיבור כולו מאוד לא ברור: אפרקסיה של הדיבור ודיסארטריה. י אפרקסיה של הדיבור היא תת-תחום בהיגוי שמתייחס ללקות בדיבור עקב קושי בתכנון תנועות אברי ההיגוי. ילדים עם אפרקסיה יתחילו לדבר מאוחר, יהיו להם מעט מאוד צלילים והרבה סוגים שונים של שיבושים בהיגוי. לפעמים אלה ילדים שלא ימלמלו בתור תינוקות. חפשו קלינאי תקשורת שעוסקים באפרקסיה או בשיטת פרומפט. י דיסארטריה נובעת משיתוק או חולשת שרירים. הדיבור נשמע מרוח, לא מדוייק ולא ברור. לטיפול בדיסארטריה פנו לקלינאים שעוסקים בשיקום נוירולוגי, בילדות או בגיל המבוגר. י אנחנו רק בתחום הדיבור, אבל הנה כבר 7 תתי-תחומים שונים שמצריכים פנייה לקלינאי תקשורת מתאים, שעבר התלמדות ספציפית. בפוסט הבא נדבר על 2 סוגי טיפול שאינם בתחום הדיבור, אבל קשורים אליו, וכל אחד מהם מהווה תחום בפני עצמו 
בסדרת פוסטים חדשה נסביר את המושגים השונים מעולם קלינאי התקשורת ונבין את התחומים השונים בהם קלינאי תקשורת עוסקים. הפוסט הראשון עוסק בהבדלים בין שלושת התחומים העיקריים. אז בואו נתחיל
כדי להבין במה קלינאי תקשורת עוסקים, צריך קודם כל להבין את ההבדל בין שלושת התחומים העיקריים: תקשורת, שפה ודיבור. י
נתחיל מהסוף, ממה שרוב האנשים מכירים, הדיבור. דיבור זה ה"איך?", זה הפעולה הפיזית של הוצאת צלילים באמצעות דרכי הנשימה, מיתרי הקול והפה לצורך שימוש במילים. התוצר של הדיבור הוא צלילי השפה, ב', ד' ש' וכוליי. תינוקות מפיקים את הצלילים האלה עוד לפני שהם יודעים לחבר אותם למילים. זה המלמול. בהמשך, הם ילמדו לחבר אותם למילים שאפשר להגיד ולשמוע ויש להן משמעות. אבל הפקת הקולות בהתאם לשפה שהתינוק שומע סביבו – זה כבר דיבור. י השפה היא המה? מה אנחנו רוצים להגיד. זו מערכת של סמלים שמחוברים ביניהם. הסמלים הם המילים, שמחוברות ע"י חוקי תחביר ודקדוק כדי ליצור משפטים ושיחה. המילים יכולות להיות מילים שמדברים אותן ויכולות להיות מילים שמסמנים אותן בידיים, כמו בשפת הסימנים. ובשפה הכתובה המילים מיוצגות ע"י האותיות. כלומר, יכולה להיות שפה גם בלי דיבור ויכול להיות דיבור עוד לפני שיש שפה. י תקשורת היא הלשם מה? לפני שאנחנו מתחילים לדבר, אנחנו חושבים למי אנחנו מדברים ומה המטרה של השיחה. הדרך שאבחר להעביר את המסר תלויה במטרה שלי (הכוונה), בסיטואציה ובנוכחים בשיחה. זו הדרך שבה אנחנו מעבירים את המסר בכל האמצעים שאינם דיבור: מבט, הבעות פנים, אינטונציה, ג'סטות. חלקים מהיכולת התקשורתית מתחילים להתפתח כבר בימים הראשונים לחיים. קשר עין בזמן ההנקה יהפוך בהמשך לקשר עין בזמן משחק משותף ובזמן שיחה. כשבן 8 חודשים מפיל חפץ ומחכה שנרים לו אותו, רק בשביל להפיל אותו שוב, הוא עושה את זה בכוונה, מתוך רצון להפעיל אותנו ולהישאר איתנו בקשב משותף. בהמשך יתפתחו גם ג'סטות, והומור, והבנה של מסר לא מפורש, ועוד הרבה יכולות תקשורתיות שמתלוות לדיבור ולשפה המפורשת. י אז נסכם. תקשורת היא המסר שמעבר למילים עצמן, כגון: שמירה על קשר עין, שמירה על תורות, גיוון באינטונציה, שימוש בג'סטות ובהבעות פנים, או במילים אחרות "לקרוא את החדר", "להבין את הרמז", ו"לקרוא בין השורות". היא הראשונה שמתפתחת ומהווה בסיס לקשר הבין-אישי. י השפה היא המערכת שמתפתחת בשביל שנוכל לתקשר. היא מחברת הכול יחד ונותנת משמעות לצלילים, למילים ולמשפטים שאנחנו אומרים. השפה כוללת את אוצר המילים שלנו, את כללי התחביר ואת כללי הדקדוק. י והדיבור הוא הפעולה הפיזית של הוצאת צלילים בעלי משמעות. לכל שפה בעולם יש את מערכת הצלילים הייחודית לה וכשתינוק מפיק את הצלילים האלה בכוונה, זה כבר נחשב דיבור. י בכל אחד מהתחומים האלה יכול להשתבש משהו, וכל אלה הם בתחומי הטיפול של קלינאי תקשורת. י  ימים לא פשוטים עוברים על כולנו. מערכות החינוך מושבתות, הילדים בבית וההורים מנסים לשמור על שגרה. חלקנו ממשיכים לעבוד, כי העבודה שלנו חיונית או כי המנהלים שלנו מתקשים לוותר על ההכנסה, חלקנו בבית עם הילדים, וחלקנו מנסים לעבוד מהבית. האם באמת אפשר לעבוד מהבית כשהילדים מתרוצצים מסביבנו? האם המורים באמת יכולים ללמד מרחוק ולהתעניין בתלמידים שלהם כשהילדים הפרטיים שלהם בבית? והאם התלמידים באמת לומדים או שזו רק הסחת דעת לכולנו כדי שנרגיש כאילו אנחנו חיים בשגרה? י
דבר אחד בטוח, יש לנו הזדמנות לניסוי אחד גדול כדי ללמוד עד כמה חשובה האינטראקציה הבין אישית: האם אנחנו יכולים לנהל את החיים והקשרים החברתיים שלנו דרך המסך בלבד? י או שמא הפגישה פנים מול פנים עדיין חסרת תחליף? י יש שטוענים כבר שנים שילדינו מתנהלים אחרת מאיתנו והדור הצעיר כבר רגיל לתקשורת דרך המסך בלבד. י יש אפילו קלינאי תקשורת שכבר עובדים מרחוק ובחלק מקופות החולים משתמשים בפלטפורמה יעודית כדי לטפל מרחוק. האם איכות הטיפול באמת זהה? י האם אפשר לקיים תקשורת בין אישית דרך מסך? י עכשיו יש לנו את ההזדמנות לבחון את השאלה הזו. י בגיל 1 וקצת, לאחר שבני היה בבית עם מטפלת וכבר התחיל ללכת, הגיע הרגע ללכת לגן. אחרי חיפושים רבים ונסיון בגן שהתגלה כלא מוצלח, מצאנו גן שמצא חן בעינינו. קבוצה של 10 ילדים בגן קטן ונחמד עם שלוש נשות צוות. הגן היה נקי, מאובזר בציוד מגוון ואיכותי, ומפוקח ע"י ארגון הפעוטונים האמריקאי. י
הגננות קיבלו את פנינו בחיוך בכל בוקר. היום נפתח במשחקי שולחן ולאחריהם מפגש בוקר שכלל שירי אצבע ולמידת מושגים בסיסיים (צבעים, מושגי גודל, פעלים יום-יומיים). וכך התחיל יום של פעילות חוויתית: משחקים בפינות הגן, פזלים ראשונים, מכוניות, בובות, יצירה, שעת סיפור ומתקני חצר. ובסיום היום מפגש פרידה. כשבאנו לאסוף, קיבלנו דיווח מסודר על מה אכל, באיזה שעות החליפו לו חיתול, והאם היה משהו מיוחד בתוך החיתול. מידי פעם קבלנו תמונות מפעילויות היום ועדכון על נושאי הלימוד בתקופה הקרובה בגן. משטח ההחתלה עבר ניקוי בחומר חיטוי בין ילד לילד והצוות השתמש בכפפות חד פעמיות בזמן ההחתלה. י נשמע חלומי? זה באמת היה חלומי. כך מתנהלים גנים פרטיים בפיקוח בארצות הברית. י כדי לקבל את אישור ארגון הפעוטונים, הגן עובר בחינה מדוקדקת לגבי נהלים, תקנים, ניקיון, תכנים, יחס הצוות לילדים, חינוך לקשרים טובים בין הילדים ועוד. ובכל חמש שנים הגן עובר את הבחינה מחדש, כולל שאלוני חוות דעת מהורי הגן. י זה אפשרי ובמציאות הישראלית, שבה אחת לכמה שבועות מתגלה סיפור זוועה אחר על מטפלת מתעללת, זה הכרחי. י כדי להבין את המשמעות של המקרים המתפרסמים בעיתונות, לא מספיק להזדעזע ממקרים של אלימות ברורה. צריך להבין למה יחס משפיל או מתעלל גורם בהמשך החיים. כשמדברים על אלימות של ילדים כלפי מורים בבית הספר, כשמדברים על אלימות ברחוב, בכביש ובמגרשי החנייה, זה מתחיל בגיל הצעיר הזה. י בכתבה בידיעות אחרונות מתאריך 7.8.2019 (לכתבה), מוזכרות התנהגויות שדי בכל אחת מהן כדי לגרום להשלכות ארוכות טווח. הסייעת שהדריכה את התחקירנית "אל תתרגשי מבכי" בעצם אמרה לה: למדי את הילד שאין לו על מי לסמוך בעולם. שגם אם הוא במצוקה, אין מי שיעזור. י המטפלות שקראו לילדים בכינויי גנאי לימדו את הילדים שלא אוהבים אותם, שהם חסרי חשיבות בעולם ולא יוצלחים. ילדים כאלה עלולים לגדול בלי להאמין בעצמם וביכולות שלהם, בלי להתקדם בלימודים ובלי להעז בחיים. י המטפלות שטיפלו ב"הפרעות" התנהגות בגיל שנה באמצעות ענישה, הפריעו לפעוטות ללמוד וויסות רגשי והחמירו את הפרעות ההתנהגות. בגיל שנה, פעוטות לא יכולים להבין את ההשלכות של המעשים שלהם או להיות אחראים למעשים שלהם. צרך ללמד אותם מה אסור ומה מותר, אבל אי אפשר לכעוס ולהעניש את מי שאינו מבין מה עשה לא בסדר. י שימוש רב במסכים פוגע בפניות של הצוות לטפל ולשמור מפגיעות וחבלות, ולא פחות חשוב מכך פוגע גם בפניות של הצוות לאהוב, לכבד, לתת חום, לדבר אל הילדים כדי שילמדו בעצמם לדבר, ולשחק איתם כדי שילמדו לשחק. י תינוקות ופעוטות זקוקים לתנאים היגיינים, למקום פיזי מרווח מספיק, ולסביבה בטוחה. אך זה לא מספיק. טיפול רגיש וסבלני, צוות פנוי רגשית ופיזית, וגרייה שכלית תואמת גיל (משחקים, פזלים, סיפורים, שירים, יצירה ומתקנים) חשובים לא פחות מתזונה מספקת ומבטיחות פיזית. סביבה בריאה נפשית חיונית להתפתחותם הבריאה של פעוטות לא פחות ממזון. זהו הבסיס להמשך החיים. זו התקופה שבה המוח מתחיל להתפתח וללמוד את העולם. זו ההזדמנות שלנו ליצור חברה בריאה ומבוגרים מוכשרים ומאושרים. אם נזלזל בגילאי הלידה עד 3, אל לנו להתפלא שהילדים יכשלו במבחני המיצב בבי"ס יסודי או ינשרו מהתיכון בלי תעודת בגרות. אם לא נדאג לרווחתם הנפשית של פעוטות, שלא נתלונן על אלימות כלפי מורים, כלפי רופאים או סתם כלפי מי שתפס לנו מקום חנייה. י מי שרוצה חברה בריאה, מי שרוצה מבוגרים שמצליחים לרכוש מקצוע, להתפרנס, ולקדם את החברה הישראלית, צריך להתחיל להשקיע בחינוך כבר מהמעונות ומהפעוטונים. הגיע הזמן לפיקוח על גני הילדים הפרטיים ולהכשרת הצוותים המטפלים בילדים כבר מגיל לידה. י בילינו, נהננו, ועכשיו הגיע הזמן להתכונן לחזרה לשגרה. יש ילדים ששמחים לחזור, שהתגעגעו לחברים, למשחקים בגן, או אפילו לשגרת הלימודים. ויש כאלה שהמעבר הזה מחופשה לשגרה קשה מאוד עבורם. שוב צריך לקום בבוקר ולהגיע בזמן, שוב צריך להפרד מההורים ושוב צריך לבלות שעות ארוכות בקבוצה גדולה, ולפעמים רועשת וסואנת, של ילדים. במיוחד קשה לילדים שעומדים בפני מעבר משמעותי, כמו כניסה לגן עירייה בפעם הראשונה, עלייה לגן חובה, עלייה לכיתה א', או עלייה לחטיבת הביניים. כמובן שלכל שינוי כזה יש את המאפיינים שלו ובכל גיל התגובות שונות. אז איך נוכל לעזור לילדינו להתכונן למעבר הזה? י
בגילאים הצעירים חשוב לדבר עם הילדים, לספר להם איך קוראים לגננת, מי הילדים שעוברים איתם יחד, איזה פעילויות יש בגן. למי שנכנס לגן ציבורי בפעם הראשונה, אפשר לספר על סדר היום בגן. בבוקר יש משחקים לייד השולחן, ואז יש מפגש בוקר עם הגננת וכל הילדים יחד, לאחר מכן, ארוחת בוקר ויצירה ומשחקים בפינות, ואחר כך יוצאים לחצר ושוב משחקים והביתה (אלא אם נשארים בצהרון, שאז הצוות מתחלף וזו הסתגלות בפני עצמה). י אל תוותרו על ימי ההכרות וההסתגלות. נכון שכבר חודשיים אנחנו מחכים לחזור לשגרה, אבל עוד כמה ימים של סבלנות וההסתגלות של ילדינו תהיה הרבה יותר קלה וטובה. אם נמהר מידי עכשיו בימים הראשונים ולא ניתן לילדים את התמיכה שהם זקוקים לה ואת ההסתגלות ההדרגתית, אנחנו עלולים לסבול אחר כך כל השנה מקשיי פרידה והתמודדות. י לעולים לכיתה א', ההתרגשות גדולה במיוחד. קניית הציוד היא התרגשות בפני עצמה וזו כבר תחילת ההכנה הנפשית לקראת בית הספר. במרבית הרשויות הגננת כבר לקחה את הילדים לביקור בבית הספר, כבר דיברו איתם על מחברות ועל קלמר, הם כבר יודעים שילמדו לקרוא ולכתוב, אבל כמובן שאין להם מושג מה כל זה אומר באמת. הכי חשוב זה לעודד ולהתרגש יחד איתם, להרגיע שיהיה כייף ושהם יצליחו וירכשו חברים חדשים. ועוד מעט כבר יוכלו לספר לכם סיפורים בעצמם ולכתוב סיפורים משלהם. י בכל גיל ארגון הציוד לבית הספר או תיק הגן הם כשלעצמם הכנה. הילדים הבוגרים יותר אולי כבר לא רוצים את עזרתנו, אבל עושים לעצמם את ההכנה הדרושה. ולנו נותר רק להיות קשובים ופנויים לשים לב אם הם זקוקים לעזרתנו. כל שינוי בהתנהגות או במצב הרוח הם איתות לנו שמשהו קורה שם בפנים, במחשבות וברגשות. תפקידנו הוא לשים לב לאיתותים ולהיות שם בשבילם למקרה הצורך. חשוב לעודד ולהרגיע חששות, לשדר אופטימיות ולהכין כמה שאפשר לקראת מה שיהיה. זאת הזדמנות טובה לספר על החוויות שלכם כילדים. כך הם ירגישו קרובים יותר אליכם, ילמדו שלא רק להם זה קורה ושזה נורמאלי להרגיש ככה, ישמעו מנסיונכם ויעזרו בסיפורים כדי להכין את עצמם לבאות. כל ילד מגיב אחרת וכל ילד זקוק לעזרה אחרת, אבל אתם כמובן מכירים את ילדיכם הכי טוב ותדעו מה להעניק לכל אחד ואחת מהם. י שיהיה בהצלחה! י חן |
