ימים לא פשוטים עוברים על כולנו. מערכות החינוך מושבתות, הילדים בבית וההורים מנסים לשמור על שגרה. חלקנו ממשיכים לעבוד, כי העבודה שלנו חיונית או כי המנהלים שלנו מתקשים לוותר על ההכנסה, חלקנו בבית עם הילדים, וחלקנו מנסים לעבוד מהבית. האם באמת אפשר לעבוד מהבית כשהילדים מתרוצצים מסביבנו? האם המורים באמת יכולים ללמד מרחוק ולהתעניין בתלמידים שלהם כשהילדים הפרטיים שלהם בבית? והאם התלמידים באמת לומדים או שזו רק הסחת דעת לכולנו כדי שנרגיש כאילו אנחנו חיים בשגרה? י
דבר אחד בטוח, יש לנו הזדמנות לניסוי אחד גדול כדי ללמוד עד כמה חשובה האינטראקציה הבין אישית: האם אנחנו יכולים לנהל את החיים והקשרים החברתיים שלנו דרך המסך בלבד? י
או שמא הפגישה פנים מול פנים עדיין חסרת תחליף? י

יש שטוענים כבר שנים שילדינו מתנהלים אחרת מאיתנו והדור הצעיר כבר רגיל לתקשורת דרך המסך בלבד. י
יש אפילו קלינאי תקשורת שכבר עובדים מרחוק ובחלק מקופות החולים משתמשים בפלטפורמה יעודית כדי לטפל מרחוק. האם איכות הטיפול באמת זהה? י
האם אפשר לקיים תקשורת בין אישית דרך מסך? י
עכשיו יש לנו את ההזדמנות לבחון את השאלה הזו. י 

בגיל 1 וקצת, לאחר שבני היה בבית עם מטפלת וכבר התחיל ללכת, הגיע הרגע ללכת לגן. אחרי חיפושים רבים ונסיון בגן שהתגלה כלא מוצלח, מצאנו גן שמצא חן בעינינו. קבוצה של 10 ילדים בגן קטן ונחמד עם שלוש נשות צוות. הגן היה נקי, מאובזר בציוד מגוון ואיכותי, ומפוקח ע"י ארגון הפעוטונים האמריקאי.  י
הגננות קיבלו את פנינו בחיוך בכל בוקר. היום נפתח במשחקי שולחן ולאחריהם מפגש בוקר שכלל שירי אצבע ולמידת מושגים בסיסיים (צבעים, מושגי גודל, פעלים יום-יומיים).  וכך התחיל יום של פעילות חוויתית: משחקים בפינות הגן, פזלים ראשונים, מכוניות, בובות, יצירה, שעת סיפור ומתקני חצר. ובסיום היום מפגש פרידה. כשבאנו לאסוף, קיבלנו דיווח מסודר על מה אכל, באיזה שעות החליפו לו חיתול, והאם היה משהו מיוחד בתוך החיתול. מידי פעם קבלנו תמונות מפעילויות היום ועדכון על נושאי הלימוד בתקופה הקרובה בגן. משטח ההחתלה עבר ניקוי בחומר חיטוי בין ילד לילד והצוות השתמש בכפפות חד פעמיות בזמן ההחתלה. י
 נשמע חלומי? זה באמת היה חלומי. כך מתנהלים גנים פרטיים בפיקוח בארצות הברית. י
כדי לקבל את אישור ארגון הפעוטונים, הגן עובר בחינה מדוקדקת לגבי נהלים, תקנים, ניקיון, תכנים, יחס הצוות לילדים, חינוך לקשרים טובים בין הילדים ועוד. ובכל חמש שנים הגן עובר את הבחינה מחדש, כולל שאלוני חוות דעת מהורי הגן. י
​ זה אפשרי ובמציאות הישראלית, שבה אחת לכמה שבועות מתגלה סיפור זוועה אחר על מטפלת מתעללת, זה הכרחי. י

כדי להבין את המשמעות של המקרים המתפרסמים בעיתונות, לא מספיק להזדעזע ממקרים של אלימות ברורה. צריך להבין למה יחס משפיל או מתעלל גורם בהמשך החיים. כשמדברים על אלימות של ילדים כלפי מורים בבית הספר, כשמדברים על אלימות ברחוב, בכביש ובמגרשי החנייה, זה מתחיל בגיל הצעיר הזה. י
בכתבה בידיעות אחרונות מתאריך 7.8.2019 (לכתבה), מוזכרות התנהגויות שדי בכל אחת מהן כדי לגרום להשלכות ארוכות טווח. הסייעת שהדריכה את התחקירנית "אל תתרגשי מבכי" בעצם אמרה לה: למדי את הילד שאין לו על מי לסמוך בעולם. שגם אם הוא במצוקה, אין מי שיעזור. י
המטפלות שקראו לילדים בכינויי גנאי לימדו את הילדים שלא אוהבים אותם, שהם חסרי חשיבות בעולם ולא יוצלחים. ילדים כאלה עלולים לגדול בלי להאמין בעצמם וביכולות שלהם, בלי להתקדם בלימודים ובלי להעז בחיים.  י
המטפלות שטיפלו ב"הפרעות" התנהגות בגיל שנה באמצעות ענישה, הפריעו לפעוטות ללמוד וויסות רגשי והחמירו את הפרעות ההתנהגות. בגיל שנה, פעוטות לא יכולים להבין את ההשלכות של המעשים שלהם או להיות אחראים למעשים שלהם. צרך ללמד אותם מה אסור ומה מותר, אבל אי אפשר לכעוס ולהעניש את מי שאינו מבין מה עשה לא בסדר. י
שימוש רב במסכים פוגע בפניות של הצוות לטפל ולשמור מפגיעות וחבלות, ולא פחות חשוב מכך פוגע גם בפניות של הצוות לאהוב, לכבד, לתת חום, לדבר אל הילדים כדי שילמדו בעצמם לדבר, ולשחק איתם כדי שילמדו לשחק.  י
 תינוקות ופעוטות זקוקים לתנאים היגיינים, למקום פיזי  מרווח מספיק, ולסביבה בטוחה. אך זה לא מספיק. טיפול רגיש וסבלני, צוות פנוי רגשית ופיזית, וגרייה שכלית תואמת גיל (משחקים, פזלים, סיפורים, שירים, יצירה ומתקנים) חשובים לא פחות מתזונה מספקת ומבטיחות פיזית. סביבה בריאה נפשית חיונית להתפתחותם הבריאה של פעוטות לא פחות ממזון. זהו הבסיס להמשך החיים. זו התקופה שבה המוח מתחיל להתפתח וללמוד את העולם. זו ההזדמנות שלנו ליצור חברה בריאה ומבוגרים מוכשרים ומאושרים. אם נזלזל בגילאי הלידה עד 3, אל לנו להתפלא שהילדים יכשלו במבחני המיצב בבי"ס יסודי או ינשרו מהתיכון בלי תעודת בגרות. אם לא נדאג לרווחתם הנפשית של פעוטות, שלא נתלונן על אלימות כלפי מורים, כלפי רופאים או סתם כלפי מי שתפס לנו מקום חנייה. י
מי שרוצה חברה בריאה, מי שרוצה מבוגרים שמצליחים לרכוש מקצוע, להתפרנס, ולקדם את החברה הישראלית, צריך להתחיל להשקיע בחינוך כבר מהמעונות ומהפעוטונים. הגיע הזמן לפיקוח על גני הילדים הפרטיים ולהכשרת הצוותים המטפלים בילדים כבר מגיל לידה.  י

​

 בילינו, נהננו, ועכשיו הגיע הזמן להתכונן לחזרה לשגרה. יש ילדים ששמחים לחזור, שהתגעגעו לחברים, למשחקים בגן, או אפילו לשגרת הלימודים. ויש כאלה שהמעבר הזה מחופשה לשגרה קשה מאוד עבורם. שוב צריך לקום בבוקר ולהגיע בזמן, שוב צריך להפרד מההורים ושוב צריך לבלות שעות ארוכות בקבוצה גדולה, ולפעמים רועשת וסואנת, של ילדים. במיוחד קשה לילדים שעומדים בפני מעבר משמעותי, כמו כניסה לגן עירייה בפעם הראשונה, עלייה לגן חובה, עלייה לכיתה א', או עלייה לחטיבת הביניים. כמובן שלכל שינוי כזה יש את המאפיינים שלו ובכל גיל התגובות שונות. אז איך נוכל לעזור לילדינו להתכונן למעבר הזה?​ י
בגילאים הצעירים חשוב לדבר עם הילדים, לספר להם איך קוראים לגננת, מי הילדים שעוברים איתם יחד, איזה פעילויות יש בגן. למי שנכנס לגן ציבורי בפעם הראשונה, אפשר לספר על סדר היום בגן. בבוקר יש משחקים לייד השולחן, ואז יש מפגש בוקר עם הגננת וכל הילדים יחד, לאחר מכן, ארוחת בוקר ויצירה ומשחקים בפינות, ואחר כך יוצאים לחצר ושוב משחקים והביתה (אלא אם נשארים בצהרון, שאז הצוות מתחלף וזו הסתגלות בפני עצמה). י
אל תוותרו על ימי ההכרות וההסתגלות. נכון שכבר חודשיים אנחנו מחכים לחזור לשגרה, אבל עוד כמה ימים של סבלנות וההסתגלות של ילדינו תהיה הרבה יותר קלה וטובה. אם נמהר מידי עכשיו בימים הראשונים ולא ניתן לילדים את התמיכה שהם זקוקים לה ואת ההסתגלות ההדרגתית, אנחנו עלולים לסבול אחר כך כל השנה מקשיי פרידה והתמודדות. י
לעולים לכיתה א', ההתרגשות גדולה במיוחד. קניית הציוד היא התרגשות בפני עצמה וזו כבר תחילת ההכנה הנפשית לקראת בית הספר. במרבית הרשויות הגננת כבר לקחה את הילדים לביקור בבית הספר, כבר דיברו איתם על מחברות ועל קלמר, הם כבר יודעים שילמדו לקרוא ולכתוב, אבל כמובן שאין להם מושג מה כל זה אומר באמת. הכי חשוב זה לעודד ולהתרגש יחד איתם, להרגיע שיהיה כייף ושהם יצליחו וירכשו חברים חדשים. ועוד מעט כבר יוכלו לספר לכם סיפורים בעצמם ולכתוב סיפורים משלהם. י
בכל גיל ארגון הציוד לבית הספר או תיק הגן הם כשלעצמם הכנה. הילדים הבוגרים יותר אולי כבר לא רוצים את עזרתנו, אבל עושים לעצמם את ההכנה הדרושה. ולנו נותר רק להיות קשובים ופנויים לשים לב אם הם זקוקים לעזרתנו. כל שינוי בהתנהגות או במצב הרוח הם איתות לנו שמשהו קורה שם בפנים, במחשבות וברגשות. תפקידנו הוא לשים לב לאיתותים ולהיות שם בשבילם למקרה הצורך. חשוב לעודד ולהרגיע חששות, לשדר אופטימיות ולהכין כמה שאפשר לקראת מה שיהיה. זאת הזדמנות טובה לספר על החוויות שלכם כילדים. כך הם ירגישו קרובים יותר אליכם, ילמדו שלא רק להם זה קורה ושזה נורמאלי להרגיש ככה, ישמעו מנסיונכם ויעזרו בסיפורים כדי להכין את עצמם לבאות. כל ילד מגיב אחרת וכל ילד זקוק לעזרה אחרת, אבל אתם כמובן מכירים את ילדיכם הכי טוב ותדעו מה להעניק לכל אחד ואחת מהם. י
שיהיה בהצלחה! י
​חן

כבני אדם כולנו מדברים אחד עם השני כל הזמן. זה נראה לנו טבעי ומובן מאליו. אבל מה קורה כאשר יש קושי לדבר או להסביר את עצמנו?  י
כדי להבין את המשמעות של קושי בתקשורת, צריך קודם כל להבין מהי תקשורת ומה החשיבות שלה עבורנו כבני אדם. תקשורת היא היכולת להעביר מסר מאחד לשני בצורה מילולית או בלתי מילולית. אנחנו מבקשים את מה שאנחנו צריכים, נענים לעזרתו של מישהו אחר, מספרים על חוויה או משתפים במחשבות, רגשות וחלומות. דמיינו את עצמכם בלי היכולת לספר לחברים הקרובים ביותר או למשפחה שלכם מה עבר עליכם היום או מה הייתם רוצים לעשות מחר. המסרים האלה שאנחנו מעבירים הם שמחברים בינינו כבני אדם. בלי היכולת לתקשר, היינו הופכים לבודדים. משום כך, אנשים עם קשיים בתקשורת, בשפה או בדיבור יחוו גם קושי רגשי או חברתי, כאשר לא יצליחו לבקש את מה שהם צריכים או לשתף את האחר ברצונות ובחוויות. י
אז מי עלול לחוות קשיים בתקשורת הבינאישית? י
 :קשיי התקשורת נחלקים לכמה סוגים עיקריים
י קשיים מוטוריים שמקשים על פעולת הדיבור עצמה: בקבוצה זו נכללים מצד אחד אנשים לאחר פגיעת ראש או מבוגרים וילדים עם שיתוק מוחין או מחלות נוירולוגיות, ומצד שני ילדים עם עיכוב התפתחותי בשליטה בשרירי הגוף ו/או הפה (בחוזק השרירים או בתכנון רצף התנועות). יכול להיות עיכוב משמעותי שיבוא לידי ביטוי במקביל גם בהליכה וביציבה וגם ביכולת לשלוט בשרירי הפה והדיבור, ויכולים להיות גם קשיים קלים יותר שיגרמו לשיבושי דיבור בהגה בודד או במספר קטן של הגאים. בכל מקרה, לקבוצה זו יהיה דיבור לא ברור ברמה כזו או אחרת.  י
קשיים בשטף הדיבור: בקבוצה זו יהיו אנשים עם גמגום או דיבור חטוף. תארו לכם שיחה עם אדם מגמגם- האם אתם מקשיבים בסבלנות או מחכים שהשיחה תיגמר? האם אתם מצליחים לעקוב אחר הנאמר או מאבדים את הרצף ולא מצליחים באמת להקשיב? האם אתם קוטעים את דבריו או משלימים את דבריו באמצע או שאתם מקשיבים לו עד הסוף? תגובות אלה מהסביבה הן שקובעות האם האדם עם הגמגום יצליח לתקשר עם סביבתו במגוון מצבים או שיתבייש לדבר ויוותר על דברים רבים שרצה להגיד. הגמגום יכול ליצור קושי משמעותי בתקשורת הבין-אישית ומשפיע מאוד על הדרך שבה האדם עם הגמגום תופס את עצמו ומכוון את חייו.  י
דיבור חטוף הוא מצב בו אדם מדבר מהר ובולע צלילים בדיבורו. גם אותו קשה להבין וגם הוא עלול לחוות תיסכול כאשר הסביבה מתקשה להבין את דבריו או נמנעת מלדבר איתו, אבל בדרך כלל לאדם עם הדיבור החטוף יש פחות מודעות לקשייו והסביבה הקרובה (משפחה וחברים) היא שמתוסכלת. י
 קשיים בתחום הפרגמטיקה של השפה: סוג זה של קשיים כולל קושי בהבנת המסר הלא-מילולי, בהבנת סיטואציות חברתיות ובהתאמת השיחה לסיטואציה. בקבוצה זו נכללים אנשים שמתקשים להבין הבעות פנים, ג'סטות או שפה לא ישירה, כגון: בקשות עקיפות, הומור וסרקזם. אנשים אלה לפעמים נתפסים כמוזרים ולפעמים מסתדרים היטב למרות הקושי ואף אחד לא שם לב בכלל לבעיה. במקרים הקיצוניים יותר קשיים אלה יהיו חלק מתסמונת האוטיזם. לא כל אדם עם קשיים בפרגמטיקה בהכרח יחשב עם אוטיזם. ישנן לקויות נוספות עם מאפיינים דומים. אבל המשותף לכולם הוא הקושי החברתי- פרגמטי.  י
 קשיים התפתחותיים או נרכשים בשפה: בקבוצה זו נכללים ילדים או מבוגרים שמתקשים בבניית משפט בהתאם לכל חוקי התחביר, או בארגון המחשבות שלהם בצורה בהירה, או כאלה שאוצר המילים שלהם חסר, או כאלה שברגע נתון מתקשים בשליפה של המילה המדוייקת  אותה רצו להגיד. כל אלה יבואו לידי ביטוי בדיבור לא מאורגן ובקשיי התבטאות. מבוגר שידע לדבר כראוי ונפגע בראשו ופתאום לא יכול להתבטא כבעבר, ירגיש מתוסכל וכל התנהלותו היום-יומית תפגע. ילד שנמצא בתהליכי רכישה ומרגיש שהמילים לא יוצאות עלול להמנע מלדבר או לכעוס שלא הצליח להעביר את המסר שרצה. לעיתים ילדים עם קשיים מסוג זה יהיו מופנמים ושקטים ולפעמים הם יהיו דברניים ומקובלים, אבל הדיבור שלהם יהיה מבולגן ולא ברור. בבית הספר יתכן שיתקשו בלימודים בכתיבת חיבור או בהבנת הנקרא. פעמים רבות אלה יהיו הילדים שהמורה מעירה להם שתשובותיהם קצרות, וכשתשאלו אותם שאלה יענו במילים בודדות. י
כל אלה ועוד נכללים בתחום הטיפול של קלינאי התקשורת. בטיפול נחזק את היכולת להשתמש בשפה, בקול ובדיבור, נחזק את היכולת להשתמש בשרירי הפה ונשפר את שליפת המילים, הארגון וקצב הדיבור, כל אחד לפי צרכיו ויכולתו. העיקר הוא לאפשר את היכולת לתקשר עם הסביבה בצורה יעילה ונעימה בכדי שכולנו נוכל להרגיש שאנחנו לא לבד. י

את המשפט הזה אמר לי אבא חכם אחד אחרי שהתחלתי לטפל בבנו. בזכותו ועבור הורים אחרים, החלטתי לכתוב את הפוסט הזה. אז מה זה בעצם טיפול קלינאית תקשורת? י
הפנייה לקלינאי/ת תקשורת מומלצת במקרים בהם פעוטות או ילדים מתקשים ברכישת השפה, ברכישת צלילי הדיבור, בשטף הדיבור או ברכישת תקשורת. בעבר מקובל היה לחשוב שלפני גיל 3 אין טעם להתחיל בטיפול. כיום הידע התיאורתי גדל משמעותית ואנחנו יודעים בצורה מדוייקת יותר מה השלבים ההתפתחותיים השונים. לכן, יש כאלה שמטפלים כבר בתינוקות. הכול תלוי מה סוג הקושי והאם ההתפתחות תואמת את המצופה בכל גיל. בגילאי בי"ס ואילך אנחנו כבר מתייחסים לשפה ברמה גבוהה יותר ולא רק לשפה שבעל פה, אלא גם לשפה שבכתב. בנוסף, יש גם טיפול במקרי צרידות לילדים ולמבוגרים, טיפולי בליעה לילדים ולמבוגרים וטיפול במקרים של פגיעה מוחית לילדים ולמבוגרים. מכיוון שאני עובדת בתחום ההתפתחותי, אתמקד במה שנעשה בטיפולי שפה, תקשורת, היגוי או שטף בעבודה עם ילדים ונוער.  י
תהליך הפנייה לטיפול קלינאית תקשורת מתחיל בדרך כלל בהפנייה של רופא הילדים ובאבחון במכון להתפתחות הילד. לפעמים מפנים לאבחון אצל קלינאי תקשורת עצמאיים שנמצאים בהסדר עם הקופה ולא בהתפתחות הילד, בעיקר בקופת חולים מכבי. לעיתים ההורים בוחרים לדלג על הבירוקרטיה ופונים לאבחון פרטי. למרות שאני עובדת באופן פרטי בלבד, אני לא ממליצה לוותר על זכויותכם בקופת החולים, מכיוון שמי שעובר אבחון בקופת החולים ולא מקבל מענה בתוך שלושה חודשים זכאי להחזר על טיפול פרטי. י
חשוב לעשות גם בדיקת שמיעה כדי לוודא שהקושי השפתי לא נובע מירידה בשמיעה. המצב השכיח בקרב ילדים הוא נוזלים באוזניים. אלה בעצם הנוזלים שנמצאים בתאי האוזן עצמה ויוצאים לחלל האוזן התיכונה בגלל איוורור לא תקין. הנוזלים נספגים ויוצאים ושוב נספגים ולכן מתעתעים כל כך. לפעמים כלל לא נדע שיש נוזלים באוזן מכיוון שהילד לא יתלונן על כאב. כאבים יופיעו רק כאשר מתלבשת דלקת על הנוזלים הללו. אבל חשוב לדעת שגם במקרה של ירידה מזערית בשמיעה, נראה קושי בתפקוד השמיעתי, בעיקר במצבים של רעש מסביב. רפואית זה אמנם לא מצב חמור, אבל גם לירידה בשמיעה באוזן אחת בלבד ואפילו לירידה מזערית, לאורך זמן ממושך עלולה להיות השפעה על תהליך רכישת השפה.  י
אז קיבלתם הפנייה, מילאתם שאלוני הורים ושאלוני גננת או מורה, עשיתם בדיקת שמיעה וקיבלתם מועד לאבחון. לאחר האבחון תקבלו מכתב סיכום אבחון ובו המלצות לטיפול וכמות הטיפולים שמאושרת. כמות זו היא הכמות ההתחלתית. במקרה הצורך, הקלינאית שתקבל אתכם לטיפול תכתוב מכתב בקשה להמשך ואז יאשרו לכם מכסת טיפולים נוספת.  י
פרטים נוספים על סל הבריאות תוכלו לקרוא בקישור 

לאחר שבשעה טובה ומוצלחת קיבלתם את הזכאות המיוחלת, ומצאתם תור אצל קלינאי/ת פנוי/ה, התחיל הטיפול. טיפול קלינאית תקשורת מתקיים, על פי רוב, אחת לשבוע בשעה קבועה. במקרים מסויימים בוחרים לתגבר את תדירות הטיפול ליותר מפעם בשבוע או שמפנים לגן שפתי, אבל בדרך כלל זה מספיק. נוכחות ההורים בחדר הטיפול חשובה, כיוון שהיא מאפשרת להורה להיות שותף  לתהליך, לתמוך בילדו, ולהבין טוב יותר מה נעשה בטיפול  ומה אפשר להמשיך לתרגל בבית. י
הטיפול מתקיים לאורך תקופה, כאשר קובעים מטרות לטיפול ועובדים בשלבים לקראת השגתן. אני אוהבת לקבוע את המטרות יחד עם ההורים, כדי שתשמעו את חוות דעתי המקצועית, וחשוב לא פחות, כדי שאני אוכל לשמוע מה חשוב לכם ומה בעדיפות גבוהה יותר מבחינתכם. בשיחת ההורים (שמתקיימת ללא נוכחות הילד) נדבר גם על ההסטוריה ההתפתחותית ועל מידע נוסף שחשוב לשמוע מכם, או לספר לכם לקראת הטיפול. י
לעיתים הטיפול מתקדם מהר, או שהקושי קל, ואז יספיקו  שלושה-שישה חודשי טיפול, לעיתים זה ייקח קצת יותר ונזדקק לשנה, ולעיתים לאורך שנים הילד עובר סדרת טיפולים, יוצא להפסקה וחוזר, מכיוון שהקושי מורכב או מכיוון שהדרישות השפתיות עולות עם השנים ועם הגיל ובכל פעם הילד זקוק לתיווך מחדש. י
ההפסקה בין תקופה לתקופה חשובה לעיתים לא פחות מתקופת הטיפול עצמה. כאשר היא נעשית בעיתוי הנכון (שלצערי לא תמיד תואם את אילוצי קופות החולים וסל הבריאות), ההפסקה מאפשרת לילד זמן להפנמה ולפעמים אנחנו רואים שדווקא כשהפסקנו טיפול, הכול שקע ופתאום הילד עשה קפיצה משמעותית ביכולות השפתיות שלו או במובנות הדיבור שלו. י
התהליך הטיפולי מתחיל בראש ובראשונה מיצירת קשר בין הילד ובין המטפל, וכמובן שגם בין המטפל להורי הילד. יצירת הקשר הראשונית חשובה להצלחה בהמשך הטיפול ולכן חשוב להשקיע בה זמן, גם אם על חשבון "זמן טיפול" יקר. טיפול קלינאית תקשורת אמנם אינו טיפול רגשי, אך שפה, דיבור ותקשורת אינם יכולים להתקיים ללא קשר רגשי. אחרי הכול השפה היא הכלי שדרכו אנחנו מעבירים את המסרים שלנו: על מה שאנחנו רוצים, על מה שאנחנו חווים, על מה שאנחנו חולמים לחוות ועל מה שאנחנו מרגישים. לכן, בטיפול קלינאית התקשורת קיים גם מרכיב רגשי ונוצר קשר עמוק בין הקלינאית לילד המטופל. המרחב הטיפולי הוא מרחב אינטימי ולכן חשובה התאמה בין הילד וביניכם ולבין הקלינאית המטפלת. אם התחלתם טיפול ואתם מרגישים שאין התאמה, שאתם או הילד לא מתחברים, אל תתביישו לעבור לקלינאית אחרת. י
  הטיפול עצמו מתקיים דרך משחק ואת המטרות שהחלטנו עליהן נעביר בדרך משחקית ונמצא את הדרך לשלב אותן בתוך המשחק. רוב קלינאי התקשורת מסבירים להורים תוך כדי או בסוף הטיפול על מה עבדו באותה פגישה. גם אם זה נראה מהצד כאילו רק שיחקנו עם הילד, מאחורי כל משחק עומדת מטרה טיפולית ברורה מאוד. אם לא הבנתם מה היא הייתה, אל תתבישו לשאול. גם את ההתקדמות, ולו הקטנה ביותר, נדע למדוד ולראות בכל שלב מה השלב הבא. י
כשסוף סוף מגיע הזמן לסיים ולהפרד, חשוב לזכור שהתחושה והקשר שילדכם יצר עם הקלינאי/ת המטפל/ת ישארו איתו לתמיד. לכן, לפגישת הפרידה תפקיד חשוב בתהליך, כמו כל מסיבת סיום אחרת וכמו כל טקס בחיים. אפשרו את הזמן הזה וחגגו אותו! זאת ההזדמנות שלכם להגיד לילדכם כמה אתם גאים בו על העבודה הקשה והמאמץ שהשקיע במהלך הטיפול ועל כל הדברים החדשים שלמד והתקדם בהם. י
שיהיה בהצלחה! י

חן

 אז מה הקשר? לכאורה, נדמה שקלינאי תקשורת הם לא אנשי המקצוע להם הילדים עם קשיי הקשב זקוקים. אבל תתפלאו לגלות כמה קשיי הקשב משפיעים על התפתחות השפה. י
ילדים צעירים שרק מתחילים לרכוש שפה צריכים ללמוד מילים ראשונות ומבני משפט ראשונים  על ידי שמיעה והקשבה לסביבה. כאשר הילד מאוד אקטיבי, נע ממקום למקום, עובר מהר ממשחק למשחק ולא קשוב לשיחות סביבו, הוא מפספס הרבה מידע שפתי. למעשה, בלי להקשיב, קשה מאוד לקלוט שפה. שפה נלמדת מהקשבה לסביבה, חיקוי והפנמת חוקים. י
אם כך, סוג הקושי הראשון בגללו מגיעים אלי לטיפול הוא כאשר יש איחור ברכישת השפה (ילד שלא מתחיל לדבר בזמן או שמתחיל להגיד מילים בודדות, אבל לא מפתח משפטים, למשל). בטיפול אני אראה שהילד עובד מהר ממשחק למשחק, או שהוא לא קשוב לסביבה ומפספס מידע, לא מתייחס כשפונים אליו או קוראים לו, או לא ממלא הוראות. מה שנעשה זה נחדד את יכולת ההקשבה וההתמדה באותו משחק ונפתח את המשחק הסימבולי. ככל שהילד יהיה פנוי יותר לשמוע את הדוגמאות לשפה סביבו, ככל שיתמיד יותר במשחק אחד לאורך זמן ויפתח את יכולת המשחק הסימבולי, כך ילמד שפה. י
שפה ומשחק מתפתחים במקביל. הרי גם צלחת במשחק וגם המילה "צלחת" הם סמלים לדבר האמיתי בעולמנו. ככל שנפתח את יכולת ההסמלה במשחק, כך נאפשר לפתח גם את יכולת ההסמלה במילים. י
סוג הקושי השני יכול לבוא לידי ביטוי בגיל בוגר מעט יותר, כאשר ילדים כבר מדברים בשטף, מנהלים שיחות קצרות ומספרים סיפורים. בשלב זה ילדים עם קשיי קשב וריכוז עלולים להפגין קושי בארגון מילולי. י
ילדים עם הפרעת קשב וריכוז מתקשים להפריד בין עיקר ותפל. הכול נראה להם חשוב, והדיבור הופך למבולגן. כשננסה להקשיב להם, לא נבין איפה הסיפור שלהם מתחיל ואיפה הוא נגמר. בגיל הגן יהיו אלה הסיפורים שבעל-פה על חוויות יום-יום, ובגיל בית ספר יתווספו לכך סיפורים והסברים מורכבים יותר וחיבורים בכתב. נראה שכל סיפור הופך לארוך ואסוציאטיבי, הילד קופץ מנושא לנושא, ומזמן לזמן, וקשה לעקוב אחר הסיפור. במצבים אלה נחזק את ההבחנה בין עיקר ותפל ונלמד לדבר רק על מה שחשוב. נלמד לארגן את הסיפור עם התחלה, אמצע וסוף ברורים ונלמד לשמור על נושא השיחה. י
סוג הקושי השלישי יבוא לידי ביטוי בכתיבה ובקריאה. כאשר ילד עם קשיי קשב וריכוז מנסה לקרוא טקסט, הוא ממהר, הוא לא מבחין בפרטים הקטנים והקריאה הופכת ללא מדוייקת. לפעמים יהיה דילוג על אותיות באמצע המילה, לפעמים ידלגו על מילים שלמות וינחשו ולפעמים יקראו מילה ובגלל פזיזות יחשבו שכתובה שם מילה אחרת. גם בכתיבה נראה דילוג על אותיות או מעבר מנושא לנושא באמצע המשפט. הרי אם התחלתי לכתוב משהו ואז באמצע המשפט מחשבותיי נדדו, כשאחזור לכתוב כבר לא אזכור איפה הייתי ומה רציתי להגיד.  במצבים אלה נתרגל אסטרטגיות של דיוק בקריאה והבנת הנקרא, אסטרטגיות של ארגון מילולי כפי שתרגלנו בסיפורים שבעל פה, ואסטרטגיות בקרה עצמית כאשר הקשב נדד וחזר. י
כאשר יש איחור בהתפתחות השפה, ברור לכולנו שרצוי לפנות לקלינאי תקשורת. אבל גם אם השפה מפותחת, אם לילד או לילדה שלכם קשיי קשב וריכוז, נסו לבדוק: האם השיחות איתם קולחות וברורות, או שהם קופצים מנושא לנושא? האם הם מצליחים לארגן את המסר בעל פה ובכתב בצורה מסודרת? האם הם מבינים את הנקרא כשהם קוראים סיפור או שהם ממהרים לקרוא כדי לצאת ידי חובה, אבל לא באמת מבינים מה קראו? י
אם עניתם על אחת השאלות האלה בחיוב, מומלץ לפנות לאבחון קלינאי תקשורת. י
הקשבה נעימה!  י 

ב'חופש הגדול' נדמה שהכול יוצא משליטה, הילדים משועממים וצריכים את ההכוונה שלנו יותר מתמיד כדי שכולנו נוכל לשמור על השפיות. י
מצד שני החופש הוא הזדמנות טובה לבלות עם הילדים שלנו, קצת יותר בנחת ולהינות מהם סוף-סוף. אז הנה כמה רעיונות למשחקים לחופש: משחקים שאפשר לקנות בחנויות ולשחק בדרכים חדשות וגם משחקי חברה או משחקים תוצרת בית. כולם משחקים שמעשירים את השפה ואת כישורי השיח: י
י 1. "מי אני ומה שמי?", של קודקוד 
גילאים: המשחק מיועד לפי קודקוד לגילאי 4+, אבל לטעמי מתאים רק לגיל 5 וחצי-6 ומעלה.  י
מטרת המשחק: במשחק תמונות של דברים שונים מקבוצות שונות, מחיות ועד חפצים בבית. כל הפריטים מופיעים על קלפים בקופה וגם על לוח המשחק שמחולק לפי קבוצות. המטרה היא לנחש בעזרת שאלות כן/ לא מה קיבלת בקלף, תוך שנעזרים בלוחות המשחק. י
כישורים התפתחותיים: המשחק מפתח את יכולת המיון וההכללה, מאפשר לתרגל את החלוקה של דברים בעולם לקבוצות בזיכרון ולהבין את ההבדלים ונקודות הדמיון בין הדברים השונים.  במילים אחרות הילד צריך להשוות בין  דברים דומים ולתת רמזים מדוייקים מספיק, כמו תפוח ביחס לפירות אחרים או כמו תוכי ביחס לחיות אחרות. י
כללי המשחק: אפשר לשחק במשחק זה בכמה דרכים. לפי הוראות המשחק  כל אחד לוקח קלף בלי לראות אותו וצריך לשאול את האחרים שאלות כדי לגלות מה יש לו בקלף. דרך נוספת שאני מציעה לילדים גדולים יותר, היא לקחת קלף ולתת לאחרים 3 רמזים שיעזרו להם לגלות מה יש בקלף. אפשר לשחק על זמן, עם שעון חול או עם טיימר ולראות מי מקבל הכי הרבה קלפים עד שנגמר לו הזמן. כשנגמר הזמן, התור עובר. היתרון בדרך משחק זו הוא שמתרגלים את יכולת ההגדרה, לומדים לתאר אחד לשני בדרך יעילה וכמות הקלפים תלוייה לא רק ביכולתו של שחקן אחד לשאול את השאלות הנכונות, אלא ביכולת של אחד לנחש ושל השני להסביר בצורה ברורה. כמות הקלפים היא משוב ליכולת של שניהם. י
,י 2. "למי יש?" של קודקוד
גילאים: מיועד לגילאי 3-6
מטרת המשחק: זהו משחק לוטו, אבל בניגוד למשחקי הלוטו הרגילים, הלוחות לא מחולקים מראש לפי קבוצות, אלא הכול מעורבב. יש שני סוגי קלפים ולכן שתי אפשרויות משחק. לחלופין אפשר להשתמש בלוחות כמו בבינגו. כישורים התפתחותיים: מיון, הכללה לקבוצות, שיום ושליפת מילים מהזיכרון. י
אופן המשחק: אפשרות ראשונה היא עם קלפי הפריטים הבודדים, כמו לוטו או בינגו רגיל, כל אחד מרים קלף ושואל למי יש את מה שבקלף. משחק זה דורש יכולת שיום ושליפה של שם החפץ בקלף.  י
אפשרות משחק שנייה היא בקלפי ההכללה. בקלפים אלה יש את כל הפריטים שיש במשחק מחולקים לקבוצות. כך שבמקום לשאול 'למי יש בננה?', אני שואלת 'למי יש פירות?', ואז כל מי שיש לו איזה שהוא פרי בלוח צריך לזהות אותו. כלומר, בגרסה הזאת צריך לדעת לא רק איך קוראים לדבר עצמו, אלא גם איך קוראים לקבוצה. הכול כמובן בהתאם לרמה וליכולות של כל ילד.  י 
י 3. "הלכנו לים", של משחקי שפיר  
גילאים: גילאי 4 ומעלה
מטרת המשחק: להוסיף כמה שיותר קלפים ועדיין לזכור את הפריט בקלף האחרון בשורה. י
כישורים התפתחותיים: משחק זה מתרגל את יכולת הזיכרון השמיעתי והחזותי, את יכולת הקשב וגם את יכולת השליפה (כי צריך להיזכר ולהגיד את אותם הפריטים שוב ושוב ברצף בכל תור). י
אופן המשחק: במשחק הזה כל אחד מרים בתורו קלף מהקופה, פותח אותו, אומר "הלנו לים וראינו.... (את מה שיש לו בקלף)"  ושם את הקלף במרכז השולחן. בכל תור מתווסף קלף נוסף  בשורה וצריך להגיד את כל מה שהיה בכל הקלפים עד כה. את הקלף החדש ביותר מסתירים בסוף תור ובתור הבא אומרים אותו אחרון בלי לראות מה יש בקלף אחרי שאמרנו את כל הדברים האחרים. לדוגמה:"הלכנו לים וראינו שמשיה, מציל, ילד ו...", ואז את הקלף שהפכנו קודם לכן. י
למי שמתקשה לזכור, אפשר ליצור רמזים לפני שהופכים את הקלף. למשל, תזכור שיש  כאן פרי גדול ואדום עם קליפה ירוקה וגרעינים שחורים. זהו כמובן רמז לאבטיח. יש ילדיים שדווקא רמזים ויזואליים יעזרו להם יותר- תסתכל טוב טוב, איזה צבעים יש פה, איזה צורה יש לזה, תעצום את העיניים ותדמיין מה יש כאן. י
י 4. "תירס חם", של קודקוד
גילאים: מיועד לגילאי 7 ומעלה בגלל שהוא דורש כתיבה, אבל אפשר לשחק אותו בע"פ גם בגיל 5 וחצי-6. י
מטרת המשחק: הרעיון הוא לשלוף מהזיכרון כמה שיותר דברים שמתאימים למה שכתוב בקלף. י
כישורים התפתחותיים: משחק זה מתרגל שוב את המיון והשליפה, אלא שבניגוד ל"מי אני ומה שמי" או ל"למי יש?", כאן מתייחסים למאפיינים הדומים ברמה גבוהה יותר של חשיבה ומיון. למשל, כשכתוב בקלף "משהו ארוך", צריך לחשוב ולכתוב כמה שיותר דברים שיכולים להיות ארוכים. י ז
זו רמת חשיבה גבוהה יותר, ולכן מתאימה בגילאים מעט בוגרים יותר מהמשחקים הקודמים שהזכרתי. וכמובן, למי שרוצה לתרגל גם את הכתיבה עצמה, זו דרך חוויתית, כייפית ומעודדת מוטיבציה לכתיבה. י
אופן המשחק: יש גלגל מספרים 1-4, קלפים עם 4 אפשרויות לקטגוריה הנדרשת, לוח משחק ושעון חול. מסובבים את הגלגל ולוקחים קלף מהערימה. המספר שיצא בגלגל הוא מספר הסעיף שצריך להתייחס אליו על הקלף. הופכים את שעון החול ומתחילים לשלוף כמה שיותר דברים מתאימים. רצוי לחשוב כמה שיותר יצירתית, על כל דבר שיכול להתאים, גם אם זה לא הדבר הראשון שהייתם חושבים עליו. אפשר לשחק בתורות, אפשר לשחק שיתופית  עם חייל אחד לכולם ואז עם כל מילה שמישהו שלף מתקדמים צעד בלוח, אם כל המשפחה משתתפת אפשר לשחק בזוגות, ואפשר שכל אחד יכתוב לעצמו בדף את כל הרעיונות שלו, וכל אחד מתקדם בלוח לפי כלל כמות הרעיונות שהיו לו, או רק לפי כמות הרעיונות המקוריים שהיו לו. כמובן שמי שמגיע ראשון לקצה המסלול בלוח, הוא המנצח, אלא אם שיחקם שיתופית. לילדים שמתקשים, רצוי לתת בכוונה גם לעקוף אתכם מידי פעם. ברור שאתם כמבוגרים תצליחו יותר, אז חשוב לא להביא לפער גדול מידי שייאש את הילדים. י
י 5. לוטו "אני בפעולה", של אורדע
גילאים: 2 וחצי-4
כישורים התפתחותיים: מיון לפי תרחיש (הרמה הנמוכה ביותר ולכן מתאימה לצעירים), בניית משפט פשוט, שימוש בפעלים ספציפיים
אופן המשחק: כמו לוטו רגיל, אבל אל תסתפקו בשיום התמונה, תדגימו לילדים איך מתארים במשפט מלא, למשל: "ילד מקשט את הקיר בבלונים", או "ילדה מכבה את  הנרות". החשיבות היא במציאת הפועל המתאים ותיאור במשפט שלם ולא רק במילה בודדת. י
י 6. כמובן שכל פעילות בבית יכולה להפוך לחוויה מהנה. בישול משותף במטבח, קיפול כביסה, טיול בפארק, הכנת יצירות בנייר, מקרטונים או מגלילי נייר טואלט. האינטרנט מלא ברעיונות ליצירה ובחנויות יש ספרי בישול מיוחדים לילדים (היום היום האחרון להנחות שבוע הספר בחנויות). י כל מה שתריך זה קצת דמיון, וכל דבר הופך למשחק. במקום סתם לקפל כביסה, אפשר לדמיין שאנחנו גמדים קטנים שעושים הפתעה לבעלי הבית, אפשר לדמיין שאנחנו מפלצות שאוהבות להריח בגדים, לחבק אותם ואז לקפל אותם. במקום להכין את האוכל לבד, אפשר לתת לילדים להשתתף, כל אחד במטלה אחרת שמתאימה לגילו. ותוך כדי כמובן לדבר ולתאר מה אנחנו עושים ומה נעשה אחר כך ואפשר גם להיזכר במה שכבר עשינו, הכול לפי הסדר, כל הפעולות ברצף. ואם רוצים אפשר לצייר כל פעולה ולחבר לספרון קטן. י
הכול אני יכול בחופש הגדול! חופשה מהנה! י
חן

שנת תשע"ו תרשם כשנה של שינוי משמעותי, גם עבורי אישית, וגם במערכת החינוך הציבורית. באופן אישי, אני מרחיבה את סוגי השירותים שאני נותנת ואת האזורים בהם אני פועלת. במערכת החינוך חל השנה שינוי משמעותי בהבנת המערכת את צרכי הפרט, בתפיסתם של הורים את  תפקידם בתוך מערכת החינוך ובתפיסתם של אנשי חינוך את תפקידם. י
ההבנה שצריך שינוי ושצריך להתחיל להתייחס לפרט בתוך המערכת מתחילה לחלחל. הזרעים פוזרו באדמה ברפורמת טרכטנברג, טופחו ברפורמת הלמידה המשמעותית, ונובטים עכשיו עם רפורמת הסייעת השנייה בגני טרום-טרום ורפורמת הכיתות הקטנות בכיתות א'. יש עוד זמן עד שנראה את התפרחת במלא יופיה, אבל צמיחתם כבר החלה.  י
 אז שתהא לכולנו שנת תשע"ו שנה של צמיחה והצמחה,  של התחדשות וחידוש, של התקדמות והתפתחות, של איזון בין צרכי הפרט לצרכי הכלל, של שיתופי פעולה וכבוד הדדי. י
שנה טובה! י

זהו. הקיץ רשמית כבר כאן, ואפשר לרוץ לקולנוע לראות את שובר הקופות התורן.  י
אני בטח לא הראשונה שאשבח את הדרך שבה "הקול בראש" מצליח להמחיש לא רק את הרגשות שלנו ואת הדרך שבה הם משפיעים על ההתנהגות שלנו, אלא גם את הדרך שבה הרגשות מעצבים את הזכרונות שלנו ואת האישיות שלנו. י
אבל לא רבים מדברים על הדרך שבה הסרט "הקול בראש" מציג דרכים לוויסות רגשי. גם ברגעים הכי קשים ועצובים, "שמחה" מתאמצת למצוא את החיובי, להזכר בדברים טובים, להמשיך בהתנהגות השטותית הקלילה הרגילה של ריילי הילדה וכך לשמר את הרגע הזה כשמח למרות הכול. י
כשריילי מגיעה לביתה החדש ומתאכזבת מהמראה הפנימי שלו, "שמחה" מנסה להתעודד ושולחת לריילי את המחשבה שאולי בפנים יראה טוב יותר. כשהמשפחה מגלה שמשאית  המובילים לא תגיע כמה ימים ואבא ואמא לחוצים, "שמחה" מפעילה זכרונות נעימים של משחק עם אבא ואמא וריילי משחזרת אותם גם בלב הסיטואציה הלא נעימה. כשנגמר יום רע במיוחד וריילי הולכת לישון כעוסה ועצובה, במקום להתבוסס בהווה המריר, "שמחה" שולחת לה חלום מתוק על זכרונות העבר ותקווה שמחר יהיה טוב יותר. י
ואלה הדרכים לוויסות רגשי- לעשות משהו טוב גם כשרע, להסתכל על חצי הכוס המלאה ולחפש פתרון חיובי, להסיח את הדעת מהדבר הלא נעים ולחשוב על משהו אחר נעים יותר, או להתאפק לרגע ולחכות שזה יגמר ויהיה טוב יותר. י
אחת התפניות המעניינות בעלילת הסרט היא כש"שמחה" מבינה שגם ל"עצב" יש תפקיד בוויסות הרגש. העצב מפעיל את הסביבה לעזרתנו, מאפשר לנו לחלוק בצער ובכאב עם מישהו אחר, וגם לבכות ולהשתחרר. "שמחה" מבינה שלא חייבים להיות שמחים כל הזמן. ואכן, הוויסות הרגשי יכול להגיע גם כשנעזר במישהו אחר, כשנספר על החוויה למישהו אחר או נבכה על כתפו או לתוך הכרית. י
 ברגעי משבר משמעותיים בחיים הכול מתפרק ומתפורר לנו. גם הזכרונות המתוקים מהעבר נראים לנו פתאום באור שלילי, העוגנים בחיינו מתנתקים ממקומם, ואנחנו מרגישים ששום דבר לא נשאר כשהיה. אם נמשיך לחשוב שהכול רע, נכנס לדיכאון עמוק ונחדל לתפקד, אבל אם ננסה לווסת את עוצמת  הרגשות השליליים, נזכר בעבר הטוב, נחפש משהו טוב בהווה ונשמור את התקווה לעתיד, אז יהיה לנו בשביל מה לקום בבוקר ולהמשיך להאחז במה שיש עדיין מסביב. אם נחפש, נמצא את העוגנים שלנו מחדש, ואפילו נצליח ליצור כמה עוגנים חדשים. י
כל אחד מאיתנו חווה רגעי משבר בחיים. משברים קטנים חולפים מהר, כמו צעצוע שחטפו לי מהיד בגיל 3,  ממתק שאבא לא הסכים לקנות לי, או ילדה אחרת שתפסה את הנדנדה רגע לפניי ואילצה אותי לחכות בתור. אבל  למשברים האלה יש משמעות ותפקיד חשוב, כי הם מלמדים אותנו להתמודד ולווסת את רגשותינו גם כשהדברים לא קורים בדיוק כמו שרצינו או חלמנו. וכשמגיע משבר עמוק יותר שדורש מאיתנו יותר מאמץ , אנחנו צריכים לגייס את יכולת הוויסות הזו כדי למצוא את הדרך להפחית את עוצמת הרגשות השליליים, לחפש דרכים להרגיש טוב יותר ולעבור את המשבר. י
ה"קול בראש" הוא הדיבור הפנימי שעוזר לנו לווסת את הרגש, מרגיע אותנו ומאפשר לנו לעבור את הרגעים הקשים בשלום. ילדים קטנים עדיין צריכים את עזרת ההורים והמבוגרים האחרים סביבם בוויסות, אנחנו הדיבור החיצוני שהופך עם הזמן לפנימי, לקול בראש. חשוב שנאפשר את הרגעים האלה של התסכול, הכעס והעצב ונעזור לילדים לרכוש משפטי מפתח לדיבור הפנימי: " לא נורא, הנה זה כבר נגמר", "כבר היא מסיימת ונותנת לך את הנדנדה, רק עוד רגע", "אני רואה שאתה כועס, אולי נשחק משהו ביחד?", "זה באמת מאוד עצוב מה שסיפרת לי, רוצה שאספר לך סיפור?"  י
עם הזמן משפטי המפתח האלה יהפכו לכלים לוויסות עצמי שילוו את הילדים כל חייהם. ולנו נותר רק לקוות שלא יחוו אף משבר עמוק ממש בחייהם... י

כשאנחנו חושבים על עצמאות המדינה ברור לנו למה הכוונה ומתי זה קרה. כשאנחנו חושבים על עצמאות ילדינו, פחות ברור לנו איך לאפשר להם עצמאות ומתי. י

לפי המילון החדש של אברהם אבן שושן (מהדורת 1989), עצמאות מוגדרת כ"עמידה ברשות עצמו, אי-תלות באחרים, אוטונומיה." ואכן, כולנו מחכים ליום שבו ילדינו יעמדו ברשות עצמם. אבל מתי ואיך זה קורה? ומתי לאפשר לזה לקרות?  י
עצמאות המדינה היא משהו פתאומי. ביום אחד מכריזים על המדינה כאוטונומית ומאותו יום היא מנהלת את עצמה. אבל כמו שלראשי המדינה לוקח זמן להבין וללמוד, וגם הם עושים טעויות בדרך, כך גם ילדינו. הדברים קורים בהדרגה. תינוק שרק נולד תלוי במבוגר לחלוטין, אבל ככל שגופו מתפתח, הוא יכול לעשות יותר ויותר פעולות בעצמו. בגיל חודש הוא כבר מתחיל לחייך באופן רצוני, בגיל 5 חודשים הוא כבר מפנה את ראשו למשמע שמו באופן רצוני ומתהפך באופן רצוני ובגיל 8 חודשים הוא כבר מתחיל להפעיל אותנו באופן רצוני ומודע.י
שיא העצמאות של הפעוט מתחיל כשהוא מתחיל ללכת. פתאום הכול נגיש, הידיים פנויות ואנחנו רצים אחריהם במקום שהם ילכו אחרינו. עד עכשיו היינו בשליטה מלאה, ופתאום הם שולטים עלינו. מה קרה פה? י
"פתאום קם אדם בבוקר... ומתחיל ללכת"
וכך מתחילה העצמאות- העצמאות לעשות מה שאני רוצה.י
אבל לא הכול אני יכול. ובאמת בגיל שנתיים מופיע שלב של אמביוולנטיות גדולה: הפעוט מרגיש שהוא כל יכול אבל האמת מוטחת לו בפנים שוב ושוב כשהוא מגלה שהוא לא יכול הכול לבד כמו שהוא חושב. ואז הוא מתוסכל וזהו כמובן "גיל שנתיים הנוראי".  י
אחרי שהפעוט צלח את המאבק הפנימי הזה ולמד שהוא לא כל יכול ושזו לא בושה לבקש קצת עזרה לפעמים, עכשיו הוא מוכן להתבגר. בדרך לבגרות מלאה הוא עוד יגלה שגם אנחנו ההורים לא יודעים הכול ולא כל יכולים... י
העצמאות הפיזית מתפתחת כשאנחנו מאפשרים לילדינו למזוג לעצמם מיץ לכוס, להתלבש לבד, להתרחץ לבד, לשרוך את השרוכים בנעליים ולבשל, ללכת לבד לבית הספר בבוקר ולחזור משם לבד לבית ריק. לאט-לאט הם מגלים שעם העצמאות באה גם מחוייבות- לסדר את החדר, להשגיח על האחים, לעזור לנקות את הבית, להכין שעורי בית. כן, החיים הם לא פיקניק. זו המציאות. אולי היא קצת מאכזבת, אבל חשוב שנאפשר לילדינו גם אכזבות. אחרת איך יתבגרו?  י
עם העצמאות הפיזית מגיעה גם עצמאות מחשבתית. כמובן ששיא העצמאות הזו מגיע בגיל ההתבגרות, אבל חשוב שנאפשר לילדינו להתנסות בעצמאות הזו גם בגיל צעיר. יש דברים שאנחנו מחליטים עליהם ואין ויכוח. אבל במה שאפשר, בנושאים שאינם מהותיים לסדר היום שלנו ולהתנהלות בבית, אפשר ורצוי לתת לילדים לבחור ולהחליט לבד. החל ממה ללבוש בבוקר, ועד להאם זה בסדר או לא  שהמדינה גובה הרבה מיסים או נותנת רשיון על כל הגז של המדינה לקבוצה קטנה של אנשים.  י
יום העצמאות למדינה הוא יום שיא שמסכם תקופה בשנה.י
 בפסח דיברנו על ארבעה בנים וראינו כיצד צריך להתאים את ההסבר שלנו לרמה בה כל אחד מהם מסוגל להבין, אבל לא ויתרנו על ההסבר לאף אחד. ביום הזיכרון לשואה ולגבורה שמענו כיצד אומה שלמה עשתה מעשים נוראיים מבלי שכמעט אף אחד מתוכה לא התנגד, לא עצר ודרש הסברים ושאל שאלות. ביום הזיכרון לחללי מערכות ישראל שמענו על סיפורי גבורה של אלה שנלחמו כדי שאנחנו נוכל  להמשיך לחיות כאן בביטחון בדרך שלנו. וביום העצמאות  אנחנו מתמלאים גאווה על שהגענו לרגע הזה, חוגגים את  האוטונומיה שלנו. י
רק כאשר נאפשר לילדינו מחשבה חופשית, ללא תלות במחשבות ובאמונות שלנו, רק כאשר נלמד אותם חשיבה ביקורתית, נלמד אותם לשאול שאלות, לבדוק אותנו ואת המבוגרים האחרים סביבם, רק כך הם יגדלו להיות אזרחים חושבים, מעורבים ואכפתיים שלא יפעלו מבלי לחשוב ומבלי לשאול שאלות. רק כך אפשר למנוע אסונות כמו שקרו בשואה, לגרום לשינויים חברתיים ולהתקדם עם הזמן. רק כך נדאג להמשך העצמאות שלהם ושל המדינה. י