כשאנחנו חושבים על עצמאות המדינה ברור לנו למה הכוונה ומתי זה קרה. כשאנחנו חושבים על עצמאות ילדינו, פחות ברור לנו איך לאפשר להם עצמאות ומתי. י
לפי המילון החדש של אברהם אבן שושן (מהדורת 1989), עצמאות מוגדרת כ"עמידה ברשות עצמו, אי-תלות באחרים, אוטונומיה." ואכן, כולנו מחכים ליום שבו ילדינו יעמדו ברשות עצמם. אבל מתי ואיך זה קורה? ומתי לאפשר לזה לקרות? י
עצמאות המדינה היא משהו פתאומי. ביום אחד מכריזים על המדינה כאוטונומית ומאותו יום היא מנהלת את עצמה. אבל כמו שלראשי המדינה לוקח זמן להבין וללמוד, וגם הם עושים טעויות בדרך, כך גם ילדינו. הדברים קורים בהדרגה. תינוק שרק נולד תלוי במבוגר לחלוטין, אבל ככל שגופו מתפתח, הוא יכול לעשות יותר ויותר פעולות בעצמו. בגיל חודש הוא כבר מתחיל לחייך באופן רצוני, בגיל 5 חודשים הוא כבר מפנה את ראשו למשמע שמו באופן רצוני ומתהפך באופן רצוני ובגיל 8 חודשים הוא כבר מתחיל להפעיל אותנו באופן רצוני ומודע.י
שיא העצמאות של הפעוט מתחיל כשהוא מתחיל ללכת. פתאום הכול נגיש, הידיים פנויות ואנחנו רצים אחריהם במקום שהם ילכו אחרינו. עד עכשיו היינו בשליטה מלאה, ופתאום הם שולטים עלינו. מה קרה פה? י
"פתאום קם אדם בבוקר... ומתחיל ללכת"
וכך מתחילה העצמאות- העצמאות לעשות מה שאני רוצה.י
אבל לא הכול אני יכול. ובאמת בגיל שנתיים מופיע שלב של אמביוולנטיות גדולה: הפעוט מרגיש שהוא כל יכול אבל האמת מוטחת לו בפנים שוב ושוב כשהוא מגלה שהוא לא יכול הכול לבד כמו שהוא חושב. ואז הוא מתוסכל וזהו כמובן "גיל שנתיים הנוראי". י
אחרי שהפעוט צלח את המאבק הפנימי הזה ולמד שהוא לא כל יכול ושזו לא בושה לבקש קצת עזרה לפעמים, עכשיו הוא מוכן להתבגר. בדרך לבגרות מלאה הוא עוד יגלה שגם אנחנו ההורים לא יודעים הכול ולא כל יכולים... י
העצמאות הפיזית מתפתחת כשאנחנו מאפשרים לילדינו למזוג לעצמם מיץ לכוס, להתלבש לבד, להתרחץ לבד, לשרוך את השרוכים בנעליים ולבשל, ללכת לבד לבית הספר בבוקר ולחזור משם לבד לבית ריק. לאט-לאט הם מגלים שעם העצמאות באה גם מחוייבות- לסדר את החדר, להשגיח על האחים, לעזור לנקות את הבית, להכין שעורי בית. כן, החיים הם לא פיקניק. זו המציאות. אולי היא קצת מאכזבת, אבל חשוב שנאפשר לילדינו גם אכזבות. אחרת איך יתבגרו? י
עם העצמאות הפיזית מגיעה גם עצמאות מחשבתית. כמובן ששיא העצמאות הזו מגיע בגיל ההתבגרות, אבל חשוב שנאפשר לילדינו להתנסות בעצמאות הזו גם בגיל צעיר. יש דברים שאנחנו מחליטים עליהם ואין ויכוח. אבל במה שאפשר, בנושאים שאינם מהותיים לסדר היום שלנו ולהתנהלות בבית, אפשר ורצוי לתת לילדים לבחור ולהחליט לבד. החל ממה ללבוש בבוקר, ועד להאם זה בסדר או לא שהמדינה גובה הרבה מיסים או נותנת רשיון על כל הגז של המדינה לקבוצה קטנה של אנשים. י
יום העצמאות למדינה הוא יום שיא שמסכם תקופה בשנה.י
בפסח דיברנו על ארבעה בנים וראינו כיצד צריך להתאים את ההסבר שלנו לרמה בה כל אחד מהם מסוגל להבין, אבל לא ויתרנו על ההסבר לאף אחד. ביום הזיכרון לשואה ולגבורה שמענו כיצד אומה שלמה עשתה מעשים נוראיים מבלי שכמעט אף אחד מתוכה לא התנגד, לא עצר ודרש הסברים ושאל שאלות. ביום הזיכרון לחללי מערכות ישראל שמענו על סיפורי גבורה של אלה שנלחמו כדי שאנחנו נוכל להמשיך לחיות כאן בביטחון בדרך שלנו. וביום העצמאות אנחנו מתמלאים גאווה על שהגענו לרגע הזה, חוגגים את האוטונומיה שלנו. י
רק כאשר נאפשר לילדינו מחשבה חופשית, ללא תלות במחשבות ובאמונות שלנו, רק כאשר נלמד אותם חשיבה ביקורתית, נלמד אותם לשאול שאלות, לבדוק אותנו ואת המבוגרים האחרים סביבם, רק כך הם יגדלו להיות אזרחים חושבים, מעורבים ואכפתיים שלא יפעלו מבלי לחשוב ומבלי לשאול שאלות. רק כך אפשר למנוע אסונות כמו שקרו בשואה, לגרום לשינויים חברתיים ולהתקדם עם הזמן. רק כך נדאג להמשך העצמאות שלהם ושל המדינה. י
עצמאות המדינה היא משהו פתאומי. ביום אחד מכריזים על המדינה כאוטונומית ומאותו יום היא מנהלת את עצמה. אבל כמו שלראשי המדינה לוקח זמן להבין וללמוד, וגם הם עושים טעויות בדרך, כך גם ילדינו. הדברים קורים בהדרגה. תינוק שרק נולד תלוי במבוגר לחלוטין, אבל ככל שגופו מתפתח, הוא יכול לעשות יותר ויותר פעולות בעצמו. בגיל חודש הוא כבר מתחיל לחייך באופן רצוני, בגיל 5 חודשים הוא כבר מפנה את ראשו למשמע שמו באופן רצוני ומתהפך באופן רצוני ובגיל 8 חודשים הוא כבר מתחיל להפעיל אותנו באופן רצוני ומודע.י
שיא העצמאות של הפעוט מתחיל כשהוא מתחיל ללכת. פתאום הכול נגיש, הידיים פנויות ואנחנו רצים אחריהם במקום שהם ילכו אחרינו. עד עכשיו היינו בשליטה מלאה, ופתאום הם שולטים עלינו. מה קרה פה? י
"פתאום קם אדם בבוקר... ומתחיל ללכת"
וכך מתחילה העצמאות- העצמאות לעשות מה שאני רוצה.י
אבל לא הכול אני יכול. ובאמת בגיל שנתיים מופיע שלב של אמביוולנטיות גדולה: הפעוט מרגיש שהוא כל יכול אבל האמת מוטחת לו בפנים שוב ושוב כשהוא מגלה שהוא לא יכול הכול לבד כמו שהוא חושב. ואז הוא מתוסכל וזהו כמובן "גיל שנתיים הנוראי". י
אחרי שהפעוט צלח את המאבק הפנימי הזה ולמד שהוא לא כל יכול ושזו לא בושה לבקש קצת עזרה לפעמים, עכשיו הוא מוכן להתבגר. בדרך לבגרות מלאה הוא עוד יגלה שגם אנחנו ההורים לא יודעים הכול ולא כל יכולים... י
העצמאות הפיזית מתפתחת כשאנחנו מאפשרים לילדינו למזוג לעצמם מיץ לכוס, להתלבש לבד, להתרחץ לבד, לשרוך את השרוכים בנעליים ולבשל, ללכת לבד לבית הספר בבוקר ולחזור משם לבד לבית ריק. לאט-לאט הם מגלים שעם העצמאות באה גם מחוייבות- לסדר את החדר, להשגיח על האחים, לעזור לנקות את הבית, להכין שעורי בית. כן, החיים הם לא פיקניק. זו המציאות. אולי היא קצת מאכזבת, אבל חשוב שנאפשר לילדינו גם אכזבות. אחרת איך יתבגרו? י
עם העצמאות הפיזית מגיעה גם עצמאות מחשבתית. כמובן ששיא העצמאות הזו מגיע בגיל ההתבגרות, אבל חשוב שנאפשר לילדינו להתנסות בעצמאות הזו גם בגיל צעיר. יש דברים שאנחנו מחליטים עליהם ואין ויכוח. אבל במה שאפשר, בנושאים שאינם מהותיים לסדר היום שלנו ולהתנהלות בבית, אפשר ורצוי לתת לילדים לבחור ולהחליט לבד. החל ממה ללבוש בבוקר, ועד להאם זה בסדר או לא שהמדינה גובה הרבה מיסים או נותנת רשיון על כל הגז של המדינה לקבוצה קטנה של אנשים. י
יום העצמאות למדינה הוא יום שיא שמסכם תקופה בשנה.י
בפסח דיברנו על ארבעה בנים וראינו כיצד צריך להתאים את ההסבר שלנו לרמה בה כל אחד מהם מסוגל להבין, אבל לא ויתרנו על ההסבר לאף אחד. ביום הזיכרון לשואה ולגבורה שמענו כיצד אומה שלמה עשתה מעשים נוראיים מבלי שכמעט אף אחד מתוכה לא התנגד, לא עצר ודרש הסברים ושאל שאלות. ביום הזיכרון לחללי מערכות ישראל שמענו על סיפורי גבורה של אלה שנלחמו כדי שאנחנו נוכל להמשיך לחיות כאן בביטחון בדרך שלנו. וביום העצמאות אנחנו מתמלאים גאווה על שהגענו לרגע הזה, חוגגים את האוטונומיה שלנו. י
רק כאשר נאפשר לילדינו מחשבה חופשית, ללא תלות במחשבות ובאמונות שלנו, רק כאשר נלמד אותם חשיבה ביקורתית, נלמד אותם לשאול שאלות, לבדוק אותנו ואת המבוגרים האחרים סביבם, רק כך הם יגדלו להיות אזרחים חושבים, מעורבים ואכפתיים שלא יפעלו מבלי לחשוב ומבלי לשאול שאלות. רק כך אפשר למנוע אסונות כמו שקרו בשואה, לגרום לשינויים חברתיים ולהתקדם עם הזמן. רק כך נדאג להמשך העצמאות שלהם ושל המדינה. י
