בילינו, נהננו, ועכשיו הגיע הזמן להתכונן לחזרה לשגרה. יש ילדים ששמחים לחזור, שהתגעגעו לחברים, למשחקים בגן, או אפילו לשגרת הלימודים. ויש כאלה שהמעבר הזה מחופשה לשגרה קשה מאוד עבורם. שוב צריך לקום בבוקר ולהגיע בזמן, שוב צריך להפרד מההורים ושוב צריך לבלות שעות ארוכות בקבוצה גדולה, ולפעמים רועשת וסואנת, של ילדים. במיוחד קשה לילדים שעומדים בפני מעבר משמעותי, כמו כניסה לגן עירייה בפעם הראשונה, עלייה לגן חובה, עלייה לכיתה א', או עלייה לחטיבת הביניים. כמובן שלכל שינוי כזה יש את המאפיינים שלו ובכל גיל התגובות שונות. אז איך נוכל לעזור לילדינו להתכונן למעבר הזה? י
בגילאים הצעירים חשוב לדבר עם הילדים, לספר להם איך קוראים לגננת, מי הילדים שעוברים איתם יחד, איזה פעילויות יש בגן. למי שנכנס לגן ציבורי בפעם הראשונה, אפשר לספר על סדר היום בגן. בבוקר יש משחקים לייד השולחן, ואז יש מפגש בוקר עם הגננת וכל הילדים יחד, לאחר מכן, ארוחת בוקר ויצירה ומשחקים בפינות, ואחר כך יוצאים לחצר ושוב משחקים והביתה (אלא אם נשארים בצהרון, שאז הצוות מתחלף וזו הסתגלות בפני עצמה). י
אל תוותרו על ימי ההכרות וההסתגלות. נכון שכבר חודשיים אנחנו מחכים לחזור לשגרה, אבל עוד כמה ימים של סבלנות וההסתגלות של ילדינו תהיה הרבה יותר קלה וטובה. אם נמהר מידי עכשיו בימים הראשונים ולא ניתן לילדים את התמיכה שהם זקוקים לה ואת ההסתגלות ההדרגתית, אנחנו עלולים לסבול אחר כך כל השנה מקשיי פרידה והתמודדות. י
לעולים לכיתה א', ההתרגשות גדולה במיוחד. קניית הציוד היא התרגשות בפני עצמה וזו כבר תחילת ההכנה הנפשית לקראת בית הספר. במרבית הרשויות הגננת כבר לקחה את הילדים לביקור בבית הספר, כבר דיברו איתם על מחברות ועל קלמר, הם כבר יודעים שילמדו לקרוא ולכתוב, אבל כמובן שאין להם מושג מה כל זה אומר באמת. הכי חשוב זה לעודד ולהתרגש יחד איתם, להרגיע שיהיה כייף ושהם יצליחו וירכשו חברים חדשים. ועוד מעט כבר יוכלו לספר לכם סיפורים בעצמם ולכתוב סיפורים משלהם. י
בכל גיל ארגון הציוד לבית הספר או תיק הגן הם כשלעצמם הכנה. הילדים הבוגרים יותר אולי כבר לא רוצים את עזרתנו, אבל עושים לעצמם את ההכנה הדרושה. ולנו נותר רק להיות קשובים ופנויים לשים לב אם הם זקוקים לעזרתנו. כל שינוי בהתנהגות או במצב הרוח הם איתות לנו שמשהו קורה שם בפנים, במחשבות וברגשות. תפקידנו הוא לשים לב לאיתותים ולהיות שם בשבילם למקרה הצורך. חשוב לעודד ולהרגיע חששות, לשדר אופטימיות ולהכין כמה שאפשר לקראת מה שיהיה. זאת הזדמנות טובה לספר על החוויות שלכם כילדים. כך הם ירגישו קרובים יותר אליכם, ילמדו שלא רק להם זה קורה ושזה נורמאלי להרגיש ככה, ישמעו מנסיונכם ויעזרו בסיפורים כדי להכין את עצמם לבאות. כל ילד מגיב אחרת וכל ילד זקוק לעזרה אחרת, אבל אתם כמובן מכירים את ילדיכם הכי טוב ותדעו מה להעניק לכל אחד ואחת מהם. י
שיהיה בהצלחה! י
חן
בגילאים הצעירים חשוב לדבר עם הילדים, לספר להם איך קוראים לגננת, מי הילדים שעוברים איתם יחד, איזה פעילויות יש בגן. למי שנכנס לגן ציבורי בפעם הראשונה, אפשר לספר על סדר היום בגן. בבוקר יש משחקים לייד השולחן, ואז יש מפגש בוקר עם הגננת וכל הילדים יחד, לאחר מכן, ארוחת בוקר ויצירה ומשחקים בפינות, ואחר כך יוצאים לחצר ושוב משחקים והביתה (אלא אם נשארים בצהרון, שאז הצוות מתחלף וזו הסתגלות בפני עצמה). י
אל תוותרו על ימי ההכרות וההסתגלות. נכון שכבר חודשיים אנחנו מחכים לחזור לשגרה, אבל עוד כמה ימים של סבלנות וההסתגלות של ילדינו תהיה הרבה יותר קלה וטובה. אם נמהר מידי עכשיו בימים הראשונים ולא ניתן לילדים את התמיכה שהם זקוקים לה ואת ההסתגלות ההדרגתית, אנחנו עלולים לסבול אחר כך כל השנה מקשיי פרידה והתמודדות. י
לעולים לכיתה א', ההתרגשות גדולה במיוחד. קניית הציוד היא התרגשות בפני עצמה וזו כבר תחילת ההכנה הנפשית לקראת בית הספר. במרבית הרשויות הגננת כבר לקחה את הילדים לביקור בבית הספר, כבר דיברו איתם על מחברות ועל קלמר, הם כבר יודעים שילמדו לקרוא ולכתוב, אבל כמובן שאין להם מושג מה כל זה אומר באמת. הכי חשוב זה לעודד ולהתרגש יחד איתם, להרגיע שיהיה כייף ושהם יצליחו וירכשו חברים חדשים. ועוד מעט כבר יוכלו לספר לכם סיפורים בעצמם ולכתוב סיפורים משלהם. י
בכל גיל ארגון הציוד לבית הספר או תיק הגן הם כשלעצמם הכנה. הילדים הבוגרים יותר אולי כבר לא רוצים את עזרתנו, אבל עושים לעצמם את ההכנה הדרושה. ולנו נותר רק להיות קשובים ופנויים לשים לב אם הם זקוקים לעזרתנו. כל שינוי בהתנהגות או במצב הרוח הם איתות לנו שמשהו קורה שם בפנים, במחשבות וברגשות. תפקידנו הוא לשים לב לאיתותים ולהיות שם בשבילם למקרה הצורך. חשוב לעודד ולהרגיע חששות, לשדר אופטימיות ולהכין כמה שאפשר לקראת מה שיהיה. זאת הזדמנות טובה לספר על החוויות שלכם כילדים. כך הם ירגישו קרובים יותר אליכם, ילמדו שלא רק להם זה קורה ושזה נורמאלי להרגיש ככה, ישמעו מנסיונכם ויעזרו בסיפורים כדי להכין את עצמם לבאות. כל ילד מגיב אחרת וכל ילד זקוק לעזרה אחרת, אבל אתם כמובן מכירים את ילדיכם הכי טוב ותדעו מה להעניק לכל אחד ואחת מהם. י
שיהיה בהצלחה! י
חן
