פעם כל נסיעה היתה מסע, מנסיעה בכרכרה או בעגלה לשוק ועד להפלגות לארצות אחרות. הכל היה לוקח זמן. י
היום הכל מהיר. הכל כאן ומייד. הילדים של היום לא יודעים מה זה לחכות, ולפעמים גם המבוגרים לא ממש חזקים בזה. י
איפוק זו אומנות שצריך ללמוד. כבר מהיום הראשון לחייו, תינוק לומד להתאפק. בהתחלה הוא מתאפק רק דקה או שתיים עד שאמא מגיעה או עד שהיא מספיקה לתת לו לאכול. בהמשך הוא לומד להתאפק עד שיתפנו אליו או עד שאפשר יהיה ללכת לפארק או עד שיגיע תורו במשחק. י
בגן יש לילדים הרבה הזדמנויות להתאמן. חשוב שנעודד אותם לחכות. אפשר לתת לילד שיטות: אתה יכול לספור עד 10, (או עד 5, למי שעוד צעיר), אתה יכול לשיר שיר עד שיגיע תורך, או עד שאתפנה אליך, אתה יכול ללכת לשחק במשהו אחר בינתיים, תגיד לעצמך 'רק עוד רגע, עוד מעט'. י
בסין כבר בגיל הגן ילדים נדרשים למטלות מורכבות ומתבקשים לשבת ולבצען עד שהם מסיימים. ואם הם לא מצליחים, הם ממשיכים לנסות, בסבלנות, בלי להתעצבן שלא מצליח, פשוט לאט-לאט, מתרכזים, חושבים, מתכננים ומנסים עד שמצליחים. וכשהם מצליחים, אחרי מאמץ רב וזמן מה, רק אז הם מקבלים את גמולם. י
היכולת הזאת להתמיד באותה פעולה לאורך זמן ולהתאפק כשלא כל דבר מגיע מייד, משתלמת כשהם צריכים להסתדר עם אנשים אחרים. ילדים סינים לא ממהרים לריב עם חבריהם. הם יעדיפו להבליג, למחול על כבודם ולוותר על מה שרצו, העיקר לשמר את החברות. האיפוק הזה משתלם להם גם בעוד כמה דברים, למשל ביכולת להשתלט על השוק העולמי בכל כך הרבה תחומים. בכלל איפוק זו תכונה משתלמת למי שרוצה להצליח במשימות מסובכות וארוכות. אז נכון שלא היינו רוצים להיות כמו הסינים בהכל, אבל יש לנו כמה דברים ללמוד מהם. למשל, קצת איפוק. י
י