ניקינו, סידרנו, קנינו ציוד, נפגשנו, התרגשנו. עכשיו הגיע רגע האמת. עכשיו מתחילים להתרגל לשגרה החדשה. עבור חלקנו זו פתיחת שנה כמעט כמו בכל שנה: התרגשות הילדים (וההורים), הסתגלות, פרידה, הקניית הרגלים וסדר יום. י
אבל עבור רבים מאיתנו, השנה זוהי התחלה שונה מאוד: פתיחת שנה לאחר קיץ סוער ומטלטל. בדרום, הילדים חוו חרדה, פרידה ממושכת מהבית וחשש מהחזרה אליו. במרכז, הילדים עברו קיץ של ריצות לחדר המדרגות שלא באמת נתנו תחושת בטחון. ורבים מאיתנו (ולא רק משפחות הנפגעים עצמן) אף חוו פציעה קשה או אובדן. י
לאלה מאיתנו שעבדו גם בקיץ, יתכן שכבר ראינו את השינויים בהתנהגות הילדים, כבר חווינו כניסות משותפות למרחבים המוגנים והתנסנו בסוגי התגובות השונים של הילדים לאזעקות. האם ידענו להרגיע את הבכי? האם הגבנו נכון אל מול ילד שנצמד אלינו כל היום? זה הזמן לבחון את עצמנו ולחשוב מראש כיצד היינו רוצים לנהוג. כי עכשיו בפתיחת שנה חדשה, בנוסף לקשיי ההסתגלות הרגילים, נתמודד גם עם התוצאות הרגשיות של המלחמה הזו. יכול להיות שלא נדע מה הסיבה האמיתית להתנהגות החריגה, אבל בכל מקרה הדרך להרגיע מצריכה הרבה סבלנות, אהבה והבנה. הילדים יצטרכו הרבה חיבוקים, הכלה ופעילויות רגועות, בלי לחץ. וגם קצת לשבת בצד ולא לעשות כלום זה בסדר. י
וכמו תמיד המשחק הסימבולי, כשהילדים כבר בגיל המתאים, מאפשר עיבוד של הרגשות ושל החוויה. אפשרו לילדים הרבה זמן משחק. הרשו להם הכול. אל תיבהלו מהתכנים של המשחק. הכול מותר. י
רק היו עם עין פקוחה למקרה שמישהו מהילדים משדר מצוקה: אם מישהו קופץ בבהלה מכל רעש, בוכה מאוד מכל דבר קטן, נראה מפוחד גם כשאין סיבה אמיתית לפחד, עוסק אובסיסיבית באותו נושא, מסוגר באופן קיצוני ולא אופייני לו, או להיפך חסר שקט ופעלתן/ דברן באופן קיצוני כפי שלא היה בעבר, הפנו את ההורים לאיש מקצוע - פסיכולוג או עובד סוציאלי. י
ולא פחות חשוב, דאגו לעצמכם. הילדים שואבים את הכוחות שלהם, אבל גם את הפחדים שלהם, מאיתנו. כשהמבוגרים שמלווים את הילדים רגועים ומשדרים שהכול בסדר, תחושת הרוגע והביטחון מחלחלת לילדים. אז אני מקווה שהצלחתם לנוח קצת בכל זאת. מקווה שמצאתם אוזן קשבת, תמיכה, חברות טובה. ואם זה לא מספיק, אל תתביישו להיעזר באיש מקצוע. י
ואם תרצו את עזרתי, אני כאן בשבילכם. י
שתהיה לכולנו שנה טובה ושקטה ושיהיו רק בשורות טובות. י
חן
אבל עבור רבים מאיתנו, השנה זוהי התחלה שונה מאוד: פתיחת שנה לאחר קיץ סוער ומטלטל. בדרום, הילדים חוו חרדה, פרידה ממושכת מהבית וחשש מהחזרה אליו. במרכז, הילדים עברו קיץ של ריצות לחדר המדרגות שלא באמת נתנו תחושת בטחון. ורבים מאיתנו (ולא רק משפחות הנפגעים עצמן) אף חוו פציעה קשה או אובדן. י
לאלה מאיתנו שעבדו גם בקיץ, יתכן שכבר ראינו את השינויים בהתנהגות הילדים, כבר חווינו כניסות משותפות למרחבים המוגנים והתנסנו בסוגי התגובות השונים של הילדים לאזעקות. האם ידענו להרגיע את הבכי? האם הגבנו נכון אל מול ילד שנצמד אלינו כל היום? זה הזמן לבחון את עצמנו ולחשוב מראש כיצד היינו רוצים לנהוג. כי עכשיו בפתיחת שנה חדשה, בנוסף לקשיי ההסתגלות הרגילים, נתמודד גם עם התוצאות הרגשיות של המלחמה הזו. יכול להיות שלא נדע מה הסיבה האמיתית להתנהגות החריגה, אבל בכל מקרה הדרך להרגיע מצריכה הרבה סבלנות, אהבה והבנה. הילדים יצטרכו הרבה חיבוקים, הכלה ופעילויות רגועות, בלי לחץ. וגם קצת לשבת בצד ולא לעשות כלום זה בסדר. י
וכמו תמיד המשחק הסימבולי, כשהילדים כבר בגיל המתאים, מאפשר עיבוד של הרגשות ושל החוויה. אפשרו לילדים הרבה זמן משחק. הרשו להם הכול. אל תיבהלו מהתכנים של המשחק. הכול מותר. י
רק היו עם עין פקוחה למקרה שמישהו מהילדים משדר מצוקה: אם מישהו קופץ בבהלה מכל רעש, בוכה מאוד מכל דבר קטן, נראה מפוחד גם כשאין סיבה אמיתית לפחד, עוסק אובסיסיבית באותו נושא, מסוגר באופן קיצוני ולא אופייני לו, או להיפך חסר שקט ופעלתן/ דברן באופן קיצוני כפי שלא היה בעבר, הפנו את ההורים לאיש מקצוע - פסיכולוג או עובד סוציאלי. י
ולא פחות חשוב, דאגו לעצמכם. הילדים שואבים את הכוחות שלהם, אבל גם את הפחדים שלהם, מאיתנו. כשהמבוגרים שמלווים את הילדים רגועים ומשדרים שהכול בסדר, תחושת הרוגע והביטחון מחלחלת לילדים. אז אני מקווה שהצלחתם לנוח קצת בכל זאת. מקווה שמצאתם אוזן קשבת, תמיכה, חברות טובה. ואם זה לא מספיק, אל תתביישו להיעזר באיש מקצוע. י
ואם תרצו את עזרתי, אני כאן בשבילכם. י
שתהיה לכולנו שנה טובה ושקטה ושיהיו רק בשורות טובות. י
חן
