מאז ומתמיד התמודדו בני-אדם עם מגוון גירויים. אם זה חיות טרף בסוואנה או מכוניות בכביש סואן, ההתבוננות היא צורך השרדותי. י
כל אחד מאיתנו מופצץ כל העת בגירויים רבים. יש גירויים פנימיים: י
תחושות רעב או שובע, תחושות צמא, תחושות כאב באיברים השונים, עייפות וכוליי. תינוקות לומדים בהדרגה להתמודד עם התחושות האלה, לסנן אותן ולווסת אותן. לכולנו יש את המצבים האלה שמחזירים אותנו לינקות ואנחנו מרגישים רעב חזק או עייפות ומתקשים להתרכז בכל דבר אחר עד שלא נספק את הצורך הבסיסי הזה, אבל רב הזמן אנחנו מצליחים להסיט את הקשב למקומות הרצויים. י
תחושות פנימיות שאינן בהכרח פיזיות, אלא קשורות למצב רוח ולמחשבות, לדברים שמעסיקים אותנו וקשה לנו להתנתק מהם: ריב שהיה לנו הבוקר עם אדם קרוב, ויכוח עם נהג שנדחף לנו בכביש, דברים שעלינו לעשות ולהספיק, חלומות על דברים רצויים, געגוע ועוד. י
בנוסף, יש גם גירויים חיצוניים שמקורם בחושים: קולות, מראות, תחושות מגע, קור או חום, טעם, ריח. י
את כל הגירויים האלה מוחנו אמור לסדר לפי סדרי עדיפויות, לשים בצד את מה שלא חשוב כרגע, ולהתמקד במה שכן חשוב. רק כאשר אנחנו מצליחים להתמקד בפעילות העכשיווית בצורה יעילה, רק אז אנחנו נחשבים קשובים. י
העברית מיוחדת בכך שהיא מקשרת בין המילה קשב למילה הקשבה. הרי להקשיב משמעו להפנות את הקשב שלך לגירוי מסויים ברגע מסויים ולהתמקד בו. י
ברגע שאני מקשיבה לך, אני צריכה לשים בצד את כל המחשבות האחרות שלי, להתעלם מכל הקולות האחרים מסביב, מהמראות האחרים ומכל תחושה פנימית אחרת. י
בעידן האלקטרוני, הקשב שלנו מאותגר במיוחד ולכן גם ההקשבה שלנו לאחר הולכת ונפגעת. בעבר היתה הטלוויזיה שגרמה לנו להתמכר למסך והיפנטה אותנו. היום יש גם את האי-מייל והפייסבוק, שעד לא מזמן היו רק במחשב, היום הם כבר איתנו בכל רגע בטלפון החכם. וכאילו שזה לא מספיק, אז יש גם את כל האפליקציות והמשחקים בטלפון החכם, שבעבר לא היו לנו בכלל: י
אפליקציות שימושיות 'הכרחיות', כמו הודעות טקסט, תזכורות, וויבר או וויז ששולחות לנו מידי פעם התרעות תוך כדי שאנחנו עסוקים במשהו אחר. י
אפליקציות חברתיות כביכול, כמו הוואטס-אפ שמסיחה את דעתנו בכל פעם שמישהו בקבוצה סיפר לנו איפה הוא עכשיו או שלח תמונה (מה כל כך חברתי בלהקליד תשובות קצרות על שאלה קבוצתית כללית שלא מדברת על נושאים אישיים ולא משתפת באמת בשום דבר חשוב?). י
ואפליקציות משחקיות שעוזרות לנו להפיג את השיעמום, אבל מונעות מאיתנו לדבר עם מי שמולנו או להסתכל מסביב וללמוד על איך מתנהגים בחברה האמיתית. י
למסיחי הדעת האלה יש מחיר, לא רק לקשב שלנו וליכולת שלנו להתמקד בדבר אחד לאורך זמן, אלא גם להקשבה שלנו. כשאני יושבת ומשחקת בטלפון החכם שלי, אני לא שומעת שהדלת נפתחת ובן הזוג שלי חזר הביתה. כשאני בודקת כל רגע את ההודעות בוואטס-אפ, אני לא שמה לב שהחברה שיושבת מולי בבית הקפה סיפרה לי הרגע שהיא בהריון. וכשאני בודקת את האי-מייל שהרגע נכנס לתיבת הדואר, אני לא שומעת שהבן שלי קורא לי מהחדר השני לראות מה הוא בנה בלגו (בתקווה שהלגו עדיין מעניין אותו ושהוא לא מול איזה מכשיר חכם בעצמו כרגע). י
וכשאני כל כך עסוקה ועמוסה, אני גם לא מקשיבה לגוף שלי. אני לא שמה לב שלקחתי על עצמי יותר מידי שעות עבודה או שאני יושבת עקום מול מסך המחשב וגורמת לעצמי לכאבי גב, או שאני עייפה או שאני במתח ולחץ. ואז קורים דברים שאחר כך אנחנו מצטערים עליהם, כמו שצעקנו על הילדים ששיחקו סביבנו בזמן שניסינו לקרוא אי-מייל, או שרבנו עם בן/ בת הזוג כי בעצם היינו לחוצים מכמות העבודה שהבוס הטיל עלינו, או שלא שמנו לב שהגיע הזמן לנוח ונהיינו חולים מרב עומס (נכון שאתם תמיד נהיים חולים דווקא כשהכי עמוס והכי צריך אתכם בעבודה?). י
אז מה עושים? איך שומרים על עצמנו שלא נפספס את הרגעים החשובים האלה? י
קודם כל, מחליטים על זמנים שבהם סוגרים את כל המסכים בבית ומשתיקים את כל הטלפונים. למשל, בזמן ארוחת הערב או בזמן חצי שעה משותפת אחר הצהריים, או חצי שעה מתוך הזמן שיצאנו לפארק. שום דבר לא יקרה אם לא נתעדכן בוואטס אפ או באי-מיילים במשך חצי שעה או שעה. עדיף שנתעדכן בחיים של בני המשפחה שיושבים מולנו ונשתף אותם בחוויות שלנו. (כשאני חוזרת הביתה מהעבודה, אני שמה את הטלפון בצד ולא פותחת את המחשב עד שהילדים שלי במיטות). י
שנית, מגבילים את עצמנו ואת הילדים שלנו בזמן השימוש במכשירים הממכרים האלה. למשל, מחליטים שלא רואים טלוויזיה/ משחקים במחשב/ באקס סבוקס או במשחקים בטלפון יותר משעה או שעה וחצי ביום. בשאר הזמן משחקים יחד משחקי קופסא או הרכבה או דמיון, או שיוצאים החוצה לרכוב באופניים או לשחק בפארק. (את הבלוג הזה שאני כותבת לכם, אני כותבת בהמשכים כבר כמה שבועות. הוא חסר לכם? הייתי צריכה למהר יותר בכתיבה?). י
שלישית, מתכננים את השבוע שלנו ואת סדר היום שלנו כך שיהיה בהם גם זמן לעצמנו להירגע. להשאיר לעצמנו זמן של סתם לשבת, לא לעשות כלום ופשוט להסתכל מסביב. לפעמים אפילו עדיף לבטל שעה-שעתיים בשבוע של עבודה, כדי שנהיה רגועים יותר, קשובים יותר לאנשים הקרובים אלינו וגם קשובים יותר לגוף שלנו. אחרת נחלה ונצטרך להפסיד עבודה במשך שבוע שלם. (בלו"ז השבועי שלי יש זמן כזה פעמיים בשבוע ועומס העבודה שלקחתי על עצמי תוכנן בקפידה). י
אז אם אתם מרגישים שאתם עמוסים מידי, אם אתם עייפים מידי, אם עברו כמה ימים ולא שיחקתם עם הילדים שלכם, כניראה שהגיע הזמן לארגן מחדש את הזמן שלכם ולבחור זמן ללא מסך. תתפלאו כמה כולם בבית יהיו פתאום רגועים יותר. י
וכמה מילים לגננות ולמטפלות שביניכם: גם בעבודה חשוב שתהיו קשובות כל-כולכן לילדים בגן. טלפון מצלצל באמצע מפגש גורם לילדים הקטנים או לילדים עם הפרעות הקשב לאבד עניין מהר מאוד. צ'יטוט בוואטס אפ או שליחת אס-אמ-אס בשעת חצר עלול לגרום לכם לפספס ריב שהתחיל בין הילדים ולא תראו מה קרה עד שהמצב כבר יגיע לאלימות בין הילדים או חלילה לפגיעה ממש. אז בבקשה ענו לטלפון רק במצבים דחופים או כשיש מישהו אחר שאחראי על הילדים באותו רגע. אפילו תקבעו זמן של הפסקת טלפון, כמו הפסקת אוכל, שבו תוכלו לעשות את כל השיחות החשובות או אפילו סתם למנוחה כדי לצבור כוחות להמשך היום. מי כמוני יודעת שבאינטנסיביות של עבודה עם ילדים גם את זה צריך. י
אז שיהיה לכולנו זמן הקשבה מהנה! י
חן
כל אחד מאיתנו מופצץ כל העת בגירויים רבים. יש גירויים פנימיים: י
תחושות רעב או שובע, תחושות צמא, תחושות כאב באיברים השונים, עייפות וכוליי. תינוקות לומדים בהדרגה להתמודד עם התחושות האלה, לסנן אותן ולווסת אותן. לכולנו יש את המצבים האלה שמחזירים אותנו לינקות ואנחנו מרגישים רעב חזק או עייפות ומתקשים להתרכז בכל דבר אחר עד שלא נספק את הצורך הבסיסי הזה, אבל רב הזמן אנחנו מצליחים להסיט את הקשב למקומות הרצויים. י
תחושות פנימיות שאינן בהכרח פיזיות, אלא קשורות למצב רוח ולמחשבות, לדברים שמעסיקים אותנו וקשה לנו להתנתק מהם: ריב שהיה לנו הבוקר עם אדם קרוב, ויכוח עם נהג שנדחף לנו בכביש, דברים שעלינו לעשות ולהספיק, חלומות על דברים רצויים, געגוע ועוד. י
בנוסף, יש גם גירויים חיצוניים שמקורם בחושים: קולות, מראות, תחושות מגע, קור או חום, טעם, ריח. י
את כל הגירויים האלה מוחנו אמור לסדר לפי סדרי עדיפויות, לשים בצד את מה שלא חשוב כרגע, ולהתמקד במה שכן חשוב. רק כאשר אנחנו מצליחים להתמקד בפעילות העכשיווית בצורה יעילה, רק אז אנחנו נחשבים קשובים. י
העברית מיוחדת בכך שהיא מקשרת בין המילה קשב למילה הקשבה. הרי להקשיב משמעו להפנות את הקשב שלך לגירוי מסויים ברגע מסויים ולהתמקד בו. י
ברגע שאני מקשיבה לך, אני צריכה לשים בצד את כל המחשבות האחרות שלי, להתעלם מכל הקולות האחרים מסביב, מהמראות האחרים ומכל תחושה פנימית אחרת. י
בעידן האלקטרוני, הקשב שלנו מאותגר במיוחד ולכן גם ההקשבה שלנו לאחר הולכת ונפגעת. בעבר היתה הטלוויזיה שגרמה לנו להתמכר למסך והיפנטה אותנו. היום יש גם את האי-מייל והפייסבוק, שעד לא מזמן היו רק במחשב, היום הם כבר איתנו בכל רגע בטלפון החכם. וכאילו שזה לא מספיק, אז יש גם את כל האפליקציות והמשחקים בטלפון החכם, שבעבר לא היו לנו בכלל: י
אפליקציות שימושיות 'הכרחיות', כמו הודעות טקסט, תזכורות, וויבר או וויז ששולחות לנו מידי פעם התרעות תוך כדי שאנחנו עסוקים במשהו אחר. י
אפליקציות חברתיות כביכול, כמו הוואטס-אפ שמסיחה את דעתנו בכל פעם שמישהו בקבוצה סיפר לנו איפה הוא עכשיו או שלח תמונה (מה כל כך חברתי בלהקליד תשובות קצרות על שאלה קבוצתית כללית שלא מדברת על נושאים אישיים ולא משתפת באמת בשום דבר חשוב?). י
ואפליקציות משחקיות שעוזרות לנו להפיג את השיעמום, אבל מונעות מאיתנו לדבר עם מי שמולנו או להסתכל מסביב וללמוד על איך מתנהגים בחברה האמיתית. י
למסיחי הדעת האלה יש מחיר, לא רק לקשב שלנו וליכולת שלנו להתמקד בדבר אחד לאורך זמן, אלא גם להקשבה שלנו. כשאני יושבת ומשחקת בטלפון החכם שלי, אני לא שומעת שהדלת נפתחת ובן הזוג שלי חזר הביתה. כשאני בודקת כל רגע את ההודעות בוואטס-אפ, אני לא שמה לב שהחברה שיושבת מולי בבית הקפה סיפרה לי הרגע שהיא בהריון. וכשאני בודקת את האי-מייל שהרגע נכנס לתיבת הדואר, אני לא שומעת שהבן שלי קורא לי מהחדר השני לראות מה הוא בנה בלגו (בתקווה שהלגו עדיין מעניין אותו ושהוא לא מול איזה מכשיר חכם בעצמו כרגע). י
וכשאני כל כך עסוקה ועמוסה, אני גם לא מקשיבה לגוף שלי. אני לא שמה לב שלקחתי על עצמי יותר מידי שעות עבודה או שאני יושבת עקום מול מסך המחשב וגורמת לעצמי לכאבי גב, או שאני עייפה או שאני במתח ולחץ. ואז קורים דברים שאחר כך אנחנו מצטערים עליהם, כמו שצעקנו על הילדים ששיחקו סביבנו בזמן שניסינו לקרוא אי-מייל, או שרבנו עם בן/ בת הזוג כי בעצם היינו לחוצים מכמות העבודה שהבוס הטיל עלינו, או שלא שמנו לב שהגיע הזמן לנוח ונהיינו חולים מרב עומס (נכון שאתם תמיד נהיים חולים דווקא כשהכי עמוס והכי צריך אתכם בעבודה?). י
אז מה עושים? איך שומרים על עצמנו שלא נפספס את הרגעים החשובים האלה? י
קודם כל, מחליטים על זמנים שבהם סוגרים את כל המסכים בבית ומשתיקים את כל הטלפונים. למשל, בזמן ארוחת הערב או בזמן חצי שעה משותפת אחר הצהריים, או חצי שעה מתוך הזמן שיצאנו לפארק. שום דבר לא יקרה אם לא נתעדכן בוואטס אפ או באי-מיילים במשך חצי שעה או שעה. עדיף שנתעדכן בחיים של בני המשפחה שיושבים מולנו ונשתף אותם בחוויות שלנו. (כשאני חוזרת הביתה מהעבודה, אני שמה את הטלפון בצד ולא פותחת את המחשב עד שהילדים שלי במיטות). י
שנית, מגבילים את עצמנו ואת הילדים שלנו בזמן השימוש במכשירים הממכרים האלה. למשל, מחליטים שלא רואים טלוויזיה/ משחקים במחשב/ באקס סבוקס או במשחקים בטלפון יותר משעה או שעה וחצי ביום. בשאר הזמן משחקים יחד משחקי קופסא או הרכבה או דמיון, או שיוצאים החוצה לרכוב באופניים או לשחק בפארק. (את הבלוג הזה שאני כותבת לכם, אני כותבת בהמשכים כבר כמה שבועות. הוא חסר לכם? הייתי צריכה למהר יותר בכתיבה?). י
שלישית, מתכננים את השבוע שלנו ואת סדר היום שלנו כך שיהיה בהם גם זמן לעצמנו להירגע. להשאיר לעצמנו זמן של סתם לשבת, לא לעשות כלום ופשוט להסתכל מסביב. לפעמים אפילו עדיף לבטל שעה-שעתיים בשבוע של עבודה, כדי שנהיה רגועים יותר, קשובים יותר לאנשים הקרובים אלינו וגם קשובים יותר לגוף שלנו. אחרת נחלה ונצטרך להפסיד עבודה במשך שבוע שלם. (בלו"ז השבועי שלי יש זמן כזה פעמיים בשבוע ועומס העבודה שלקחתי על עצמי תוכנן בקפידה). י
אז אם אתם מרגישים שאתם עמוסים מידי, אם אתם עייפים מידי, אם עברו כמה ימים ולא שיחקתם עם הילדים שלכם, כניראה שהגיע הזמן לארגן מחדש את הזמן שלכם ולבחור זמן ללא מסך. תתפלאו כמה כולם בבית יהיו פתאום רגועים יותר. י
וכמה מילים לגננות ולמטפלות שביניכם: גם בעבודה חשוב שתהיו קשובות כל-כולכן לילדים בגן. טלפון מצלצל באמצע מפגש גורם לילדים הקטנים או לילדים עם הפרעות הקשב לאבד עניין מהר מאוד. צ'יטוט בוואטס אפ או שליחת אס-אמ-אס בשעת חצר עלול לגרום לכם לפספס ריב שהתחיל בין הילדים ולא תראו מה קרה עד שהמצב כבר יגיע לאלימות בין הילדים או חלילה לפגיעה ממש. אז בבקשה ענו לטלפון רק במצבים דחופים או כשיש מישהו אחר שאחראי על הילדים באותו רגע. אפילו תקבעו זמן של הפסקת טלפון, כמו הפסקת אוכל, שבו תוכלו לעשות את כל השיחות החשובות או אפילו סתם למנוחה כדי לצבור כוחות להמשך היום. מי כמוני יודעת שבאינטנסיביות של עבודה עם ילדים גם את זה צריך. י
אז שיהיה לכולנו זמן הקשבה מהנה! י
חן
