
לפעמים אנחנו כל כך ממהרים לקחת את הילדים לגן או לבית הספר, להגיע לעבודה, לחזור מהעבודה, להסיע לחוגים או למורה הפרטי או כל דבר אחר, שאנחנו מפספסים את מה שנמצא לנו מתחת לאף. י
השבוע פתחתי לרגע את העיניים והסתכלתי מסביב. י
פתאום שמתי לב שהעצים, שהיו עד ממש לא מזמן
עירומים מעלים, כבר פורחים. זה היה כל כך יפה שהייתי
חייבת לצלם. י
ואז גם חשבתי שאפשר לנצל את ההזדמנות הזו כדי לשחק במה שאני קוראת לו עם הילדים הפרטיים שלי ועם המטופלים שלי ב'משחק התיאורים'. החוקים הם ככה: כל אחד בתורו בוחר משהו שהוא רואה בחדר או בחוץ (המשחק הזה עובד נפלא בנסיעות במכונית כשהילדים משתעממים). ואז הוא צריך להתחיל לתאר ברמזים את מה שבחר. האחרים יכולים לשאול שאלות כן/לא להבהרה ולנסות לנחש מה בחר. למשל, אם הייתי צריכה לתאר את העצים בתמונה, זה היה נשמע ככה: י
רמז ראשון- זה משהו צומח
רמז שני- בסתיו נושרים ממנו העלים ובאביב הוא פורח חזרה. י
רמז שלישי- אפשר לטפס עליו
רמז רביעי- יש לו גזע, עלים ופרחים לבנים
אפשר לשחק את המשחק הזה בכמה גרסאות: או שנותנים רמזים בשלבים, או שנותנים את ההגדרה המלאה כבר מההתחלה וכוללים את כל הרמזים שאפשר לתת, או שלא נותנים אף רמז, אלא רק עונים על שאלות כן/לא של המשתתפים האחרים. י
המשחק הזה מחזק כמה יכולות חשיבה, שפה ותקשורת. קודם כל, הוא מתרגל את יכולת ההגדרה. הגדרה פורמאלית היא הגדרה הכוללת את כל תיאור הפריט: הקבוצה לה הוא שייך,השימוש שלו, המאפיינים החיצוניים שלו (צבע, צורה), החומר ממנו הוא עשוי או החלקים השונים המייחדים אותו, מקום או זמן מיוחדים בהם משתמשים בו וכוליי. מחקרים מצאו שהיכולת להגדרה נמצאת בקורלציה גבוהה עם הצלחה בבית הספר. אני מניחה שהיכולת הזו היא בדרך כלל סימן לכך שלילד יש יכולת שפה טובה ולכן הסיכוי שלו להצליח בלימודים גבוה יותר. י
מעבר לתירגול של מיומנות ההגדרה, המשחק הזה מתרגל גם את ארגון החשיבה ומיומנויות תקשורתיות של תיאור למישהו אחר כדי שיבין אותי: מה אני צריך להגיד? מה המאפיינים ההכרחיים להגדרה כדי שהאחרים ידעו למה אני מתכוון? בעצם כשמתארים משהו למישהו אחר צריך לעשות איזשהו תהליך חשיבה של מיון והכללה: מה הדברים הדומים לחפץ שאני מתאר שעלולים לבלבל את השחקנים האחרים? מה ההבדלים בין הדברים השונים שיעזרו להם להבין למה אני מתכוון? י
אתם מוזמנים לנסות את המשחק ואשמח לשמוע איך הלך לכם. י
חן