בעיתות מצוקה, ילדים בוחנים את הסביבה. הם בעצמם לא יודעים ממה לפחד וממה לא, לכן, הם מסתמכים עלינו. לפי התגובות שלנו הם יודעים איך להגיב. אם אנחנו רגועים ומשדרים שהכול בסדר, גם הם רגועים. אם אנחנו לחוצים, גם הם נלחצים. י
בזמן אזעקה, בייחוד אם אנחנו עם ילדים קטנים ליידנו ובאחריותנו, אנחנו נלחצים. זה טבעי. אבל דווקא למען הילדים שאיתנו חשוב לנסות ולשמור על קור רוח. י
את האזעקה הראשונה של מלחמת המפרץ לא אשכח לעולם. הייתי נערה ואמא שלי שידרה בכל הימים שלפני כן אדישות מוחלטת שגבלה בחוסר אחריות. החדר האטום שלנו לא היה מוכן וכשנשמעה האזעקה אמא שלי הכניסה את אחי הקטן לממ"ת ואני התחלתי מהר לסגור הכול במסקין טייפ שנגמר באמצע. י
אמי שמרה על קור רוח כל הזמן הזה ולא התרגשה. לפחות כך זה נראה. עד שברגע אחד, פתאום היא נאנחה אנחה כזו שהבנתי שבעצם מתחת למסכת האדישות, היא ממש מפוחדת. למחרת נסענו לסבא וסבתא שלי ושם נשארנו. י
ילדים צעירים זקוקים לנו במיוחד, לרוגע שלנו, לתחושת ביטחון שאנחנו יכולים להעניק להם. י
במדינה כמו שלנו ילדים נפגשים מוקדם מאוד במציאות שלפעמים נראית לנו לא הגיונית. בואו נשאיר אותם תמימים עד כמה שאפשר: י
נשמור על קור רוח. נרגיע. נסביר להם מה לעשות בעת אזעקה. נבטיח שמי שנמצא במרחב מוגן, באמת מוגן. וברגע האמת, כשנשמעת אזעקה, נוביל אותם למרחב המוגן בשקט, נחכה בסבלנות כמה דקות, אולי אפילו נשחק משהו נחמד בינתיים, ואז נמשיך בשגרת חיינו. י
במשך היום כדאי לאפשר לילדים זמן למשחק חופשי. במשחק הסוציו-דרמטי הם ידברו על מה שמטריד אותם, יעבדו את הרגשות שלהם וימצאו לעצמם דרכי התמודדות. זאת הדרך שלהם להירגע מהלחץ ולהתגבר על הפחד. י
הילדים עוד לא מבינים את המשמעות המלאה שמאחורי האזעקות ולא לגמרי מבינים את הסכנה. עדיף ככה, לא? י
שיהיה שבוע שקט
חןיהי
בזמן אזעקה, בייחוד אם אנחנו עם ילדים קטנים ליידנו ובאחריותנו, אנחנו נלחצים. זה טבעי. אבל דווקא למען הילדים שאיתנו חשוב לנסות ולשמור על קור רוח. י
את האזעקה הראשונה של מלחמת המפרץ לא אשכח לעולם. הייתי נערה ואמא שלי שידרה בכל הימים שלפני כן אדישות מוחלטת שגבלה בחוסר אחריות. החדר האטום שלנו לא היה מוכן וכשנשמעה האזעקה אמא שלי הכניסה את אחי הקטן לממ"ת ואני התחלתי מהר לסגור הכול במסקין טייפ שנגמר באמצע. י
אמי שמרה על קור רוח כל הזמן הזה ולא התרגשה. לפחות כך זה נראה. עד שברגע אחד, פתאום היא נאנחה אנחה כזו שהבנתי שבעצם מתחת למסכת האדישות, היא ממש מפוחדת. למחרת נסענו לסבא וסבתא שלי ושם נשארנו. י
ילדים צעירים זקוקים לנו במיוחד, לרוגע שלנו, לתחושת ביטחון שאנחנו יכולים להעניק להם. י
במדינה כמו שלנו ילדים נפגשים מוקדם מאוד במציאות שלפעמים נראית לנו לא הגיונית. בואו נשאיר אותם תמימים עד כמה שאפשר: י
נשמור על קור רוח. נרגיע. נסביר להם מה לעשות בעת אזעקה. נבטיח שמי שנמצא במרחב מוגן, באמת מוגן. וברגע האמת, כשנשמעת אזעקה, נוביל אותם למרחב המוגן בשקט, נחכה בסבלנות כמה דקות, אולי אפילו נשחק משהו נחמד בינתיים, ואז נמשיך בשגרת חיינו. י
במשך היום כדאי לאפשר לילדים זמן למשחק חופשי. במשחק הסוציו-דרמטי הם ידברו על מה שמטריד אותם, יעבדו את הרגשות שלהם וימצאו לעצמם דרכי התמודדות. זאת הדרך שלהם להירגע מהלחץ ולהתגבר על הפחד. י
הילדים עוד לא מבינים את המשמעות המלאה שמאחורי האזעקות ולא לגמרי מבינים את הסכנה. עדיף ככה, לא? י
שיהיה שבוע שקט
חןיהי
