בסדרת פוסטים חדשה נסביר את המושגים השונים מעולם קלינאי התקשורת ונבין את התחומים השונים בהם קלינאי תקשורת עוסקים. הפוסט הראשון עוסק בהבדלים בין שלושת התחומים העיקריים. אז בואו נתחיל
כדי להבין במה קלינאי תקשורת עוסקים, צריך קודם כל להבין את ההבדל בין שלושת התחומים העיקריים: תקשורת, שפה ודיבור. י
נתחיל מהסוף, ממה שרוב האנשים מכירים, הדיבור. דיבור זה ה"איך?", זה הפעולה הפיזית של הוצאת צלילים באמצעות דרכי הנשימה, מיתרי הקול והפה לצורך שימוש במילים. התוצר של הדיבור הוא צלילי השפה, ב', ד' ש' וכוליי. תינוקות מפיקים את הצלילים האלה עוד לפני שהם יודעים לחבר אותם למילים. זה המלמול. בהמשך, הם ילמדו לחבר אותם למילים שאפשר להגיד ולשמוע ויש להן משמעות. אבל הפקת הקולות בהתאם לשפה שהתינוק שומע סביבו – זה כבר דיבור. י
השפה היא המה? מה אנחנו רוצים להגיד. זו מערכת של סמלים שמחוברים ביניהם. הסמלים הם המילים, שמחוברות ע"י חוקי תחביר ודקדוק כדי ליצור משפטים ושיחה. המילים יכולות להיות מילים שמדברים אותן ויכולות להיות מילים שמסמנים אותן בידיים, כמו בשפת הסימנים. ובשפה הכתובה המילים מיוצגות ע"י האותיות. כלומר, יכולה להיות שפה גם בלי דיבור ויכול להיות דיבור עוד לפני שיש שפה. י
תקשורת היא הלשם מה? לפני שאנחנו מתחילים לדבר, אנחנו חושבים למי אנחנו מדברים ומה המטרה של השיחה. הדרך שאבחר להעביר את המסר תלויה במטרה שלי (הכוונה), בסיטואציה ובנוכחים בשיחה. זו הדרך שבה אנחנו מעבירים את המסר בכל האמצעים שאינם דיבור: מבט, הבעות פנים, אינטונציה, ג'סטות. חלקים מהיכולת התקשורתית מתחילים להתפתח כבר בימים הראשונים לחיים. קשר עין בזמן ההנקה יהפוך בהמשך לקשר עין בזמן משחק משותף ובזמן שיחה. כשבן 8 חודשים מפיל חפץ ומחכה שנרים לו אותו, רק בשביל להפיל אותו שוב, הוא עושה את זה בכוונה, מתוך רצון להפעיל אותנו ולהישאר איתנו בקשב משותף. בהמשך יתפתחו גם ג'סטות, והומור, והבנה של מסר לא מפורש, ועוד הרבה יכולות תקשורתיות שמתלוות לדיבור ולשפה המפורשת. י
אז נסכם. תקשורת היא המסר שמעבר למילים עצמן, כגון: שמירה על קשר עין, שמירה על תורות, גיוון באינטונציה, שימוש בג'סטות ובהבעות פנים, או במילים אחרות "לקרוא את החדר", "להבין את הרמז", ו"לקרוא בין השורות". היא הראשונה שמתפתחת ומהווה בסיס לקשר הבין-אישי. י
השפה היא המערכת שמתפתחת בשביל שנוכל לתקשר. היא מחברת הכול יחד ונותנת משמעות לצלילים, למילים ולמשפטים שאנחנו אומרים. השפה כוללת את אוצר המילים שלנו, את כללי התחביר ואת כללי הדקדוק. י
והדיבור הוא הפעולה הפיזית של הוצאת צלילים בעלי משמעות. לכל שפה בעולם יש את מערכת הצלילים הייחודית לה וכשתינוק מפיק את הצלילים האלה בכוונה, זה כבר נחשב דיבור. י
בכל אחד מהתחומים האלה יכול להשתבש משהו, וכל אלה הם בתחומי הטיפול של קלינאי תקשורת. י
נתחיל מהסוף, ממה שרוב האנשים מכירים, הדיבור. דיבור זה ה"איך?", זה הפעולה הפיזית של הוצאת צלילים באמצעות דרכי הנשימה, מיתרי הקול והפה לצורך שימוש במילים. התוצר של הדיבור הוא צלילי השפה, ב', ד' ש' וכוליי. תינוקות מפיקים את הצלילים האלה עוד לפני שהם יודעים לחבר אותם למילים. זה המלמול. בהמשך, הם ילמדו לחבר אותם למילים שאפשר להגיד ולשמוע ויש להן משמעות. אבל הפקת הקולות בהתאם לשפה שהתינוק שומע סביבו – זה כבר דיבור. י
השפה היא המה? מה אנחנו רוצים להגיד. זו מערכת של סמלים שמחוברים ביניהם. הסמלים הם המילים, שמחוברות ע"י חוקי תחביר ודקדוק כדי ליצור משפטים ושיחה. המילים יכולות להיות מילים שמדברים אותן ויכולות להיות מילים שמסמנים אותן בידיים, כמו בשפת הסימנים. ובשפה הכתובה המילים מיוצגות ע"י האותיות. כלומר, יכולה להיות שפה גם בלי דיבור ויכול להיות דיבור עוד לפני שיש שפה. י
תקשורת היא הלשם מה? לפני שאנחנו מתחילים לדבר, אנחנו חושבים למי אנחנו מדברים ומה המטרה של השיחה. הדרך שאבחר להעביר את המסר תלויה במטרה שלי (הכוונה), בסיטואציה ובנוכחים בשיחה. זו הדרך שבה אנחנו מעבירים את המסר בכל האמצעים שאינם דיבור: מבט, הבעות פנים, אינטונציה, ג'סטות. חלקים מהיכולת התקשורתית מתחילים להתפתח כבר בימים הראשונים לחיים. קשר עין בזמן ההנקה יהפוך בהמשך לקשר עין בזמן משחק משותף ובזמן שיחה. כשבן 8 חודשים מפיל חפץ ומחכה שנרים לו אותו, רק בשביל להפיל אותו שוב, הוא עושה את זה בכוונה, מתוך רצון להפעיל אותנו ולהישאר איתנו בקשב משותף. בהמשך יתפתחו גם ג'סטות, והומור, והבנה של מסר לא מפורש, ועוד הרבה יכולות תקשורתיות שמתלוות לדיבור ולשפה המפורשת. י
אז נסכם. תקשורת היא המסר שמעבר למילים עצמן, כגון: שמירה על קשר עין, שמירה על תורות, גיוון באינטונציה, שימוש בג'סטות ובהבעות פנים, או במילים אחרות "לקרוא את החדר", "להבין את הרמז", ו"לקרוא בין השורות". היא הראשונה שמתפתחת ומהווה בסיס לקשר הבין-אישי. י
השפה היא המערכת שמתפתחת בשביל שנוכל לתקשר. היא מחברת הכול יחד ונותנת משמעות לצלילים, למילים ולמשפטים שאנחנו אומרים. השפה כוללת את אוצר המילים שלנו, את כללי התחביר ואת כללי הדקדוק. י
והדיבור הוא הפעולה הפיזית של הוצאת צלילים בעלי משמעות. לכל שפה בעולם יש את מערכת הצלילים הייחודית לה וכשתינוק מפיק את הצלילים האלה בכוונה, זה כבר נחשב דיבור. י
בכל אחד מהתחומים האלה יכול להשתבש משהו, וכל אלה הם בתחומי הטיפול של קלינאי תקשורת. י
