השפה כוללת בתוכה את כל תחומי העבודה של קלינאי התקשורת וזהו התחום הנפוץ ביותר. השפה היא מערכת של סמלים וחוקים שמאפשרת לנו לתקשר ולדבר. היא נבנית ומתפתחת לצד מערכת התקשורת ומערכת הדיבור שדיברנו עליהם בפוסטים הקודמים, אבל בבסיסה היא קודם כל הידע שיש לנו בזיכרון על אוצר מילים וחוקי דקדוק. י
קושי לרכוש אוצר מילים, להשתמש באוצר המילים שרכשנו, או ללמוד את חוקי הדקדוק,
זו לקות שפה התפתחותית. י
אז איך לקות שפה התפתחותית נראית? י
ילדים צעירים לומדים לדבר מהקשבה למה שמדברים אליהם. לכל "בורג" במכונה הזאת שנקראת שפה יש שלב רכישה משלו וגיל שבו עדיין לומדים אותו, וזה בסדר לעשות טעויות. אבל כשממשיכים לטעות גם בגיל מאוחר יותר מהמצופה, מומלץ לפנות לאבחון.
יכול להיות שאלה יהיו ילדים שיתחילו לדבר מאוחר יחסית או שימעטו לדבר כי הם מתקשים ללמוד מילים חדשות. י
אחר כך הם יעשו יותר טעויות בדקדוק, כלומר יבלבלו זכר ונקבה, יחיד ורבים וצורות של פעלים. י
הם יתקשו יותר לחבר את המילים למשפטים וידברו במשפטים לא שלמים או לא תקינים, מעבר לגיל שבו זה עדיין מקובל לטעות. י
אולי יהיו קשיים בשליפה, כלומר יתקשו לעיתים קרובות להשתמש במילה ברגע מסויים, למרות שהם מכירים אותה וכבר השתמשו בה בזמן אחר. כמו שקורה לכולנו מידי פעם כש"עומדת לנו מילה על קצה הלשון". י
לפעמים אלה יהיו ילדים שכשהם מנסים לנהל שיחה הם ידברו מאוד בקצרה. או שאולי הם דווקא ידברו ארוכות, אבל בצורה מבולבלת, ואנחנו נתקשה להבין על מה הם מדברים או מה הם מנסים לספר לנו. י
או שאולי הם יתקשו לזכור ולמלא הוראות ארוכות. נבקש מהם להביא את הנעליים האדומות מהארון בכניסה, והם יביאו נעליים כחולות. י
יתכן שבגן, כשמתחילים ללמוד לחלק מילים לצלילים וללמוד את האותיות הם יתקשו לעשות את זה. י
לקשיים האלה יש הרבה שמות מקצועיים: עיכוב שפתי, אוצר מילים דל, קשיים במורפולוגיה ובתחביר, קשיים בשליפה, קשיים בזיכרון שמיעתי, או קשיים במודעות פונולוגית. אבל כולם חלק מלקות שפה התפתחותית. י
כשמחפשים קלינאית תקשורת מתאימה, ההבדל העיקרי שכדאי לשים לב אליו הוא גיל הילד שצריך טיפול. יש כאלה שמתמחים בגיל הינקות, יש כאלה שעובדים עם ילדים בגיל הרך (כלומר מגיל שנה וחצי-שנתיים ועד גן חובה, או לכל היותר כיתה ב'). לעומתם, יש כאלה שמטפלים בגיל בית ספר, עד סוף התיכון. י
טיפול שפה בינקות ובגיל הרך מוכר ושכיח יותר, אבל הטיפול בגיל בית ספר פחות מוכר עדיין ולכן אתייחס אליו יותר בפירוט בפוסט הבא. י
קושי לרכוש אוצר מילים, להשתמש באוצר המילים שרכשנו, או ללמוד את חוקי הדקדוק,
זו לקות שפה התפתחותית. י
אז איך לקות שפה התפתחותית נראית? י
ילדים צעירים לומדים לדבר מהקשבה למה שמדברים אליהם. לכל "בורג" במכונה הזאת שנקראת שפה יש שלב רכישה משלו וגיל שבו עדיין לומדים אותו, וזה בסדר לעשות טעויות. אבל כשממשיכים לטעות גם בגיל מאוחר יותר מהמצופה, מומלץ לפנות לאבחון.
יכול להיות שאלה יהיו ילדים שיתחילו לדבר מאוחר יחסית או שימעטו לדבר כי הם מתקשים ללמוד מילים חדשות. י
אחר כך הם יעשו יותר טעויות בדקדוק, כלומר יבלבלו זכר ונקבה, יחיד ורבים וצורות של פעלים. י
הם יתקשו יותר לחבר את המילים למשפטים וידברו במשפטים לא שלמים או לא תקינים, מעבר לגיל שבו זה עדיין מקובל לטעות. י
אולי יהיו קשיים בשליפה, כלומר יתקשו לעיתים קרובות להשתמש במילה ברגע מסויים, למרות שהם מכירים אותה וכבר השתמשו בה בזמן אחר. כמו שקורה לכולנו מידי פעם כש"עומדת לנו מילה על קצה הלשון". י
לפעמים אלה יהיו ילדים שכשהם מנסים לנהל שיחה הם ידברו מאוד בקצרה. או שאולי הם דווקא ידברו ארוכות, אבל בצורה מבולבלת, ואנחנו נתקשה להבין על מה הם מדברים או מה הם מנסים לספר לנו. י
או שאולי הם יתקשו לזכור ולמלא הוראות ארוכות. נבקש מהם להביא את הנעליים האדומות מהארון בכניסה, והם יביאו נעליים כחולות. י
יתכן שבגן, כשמתחילים ללמוד לחלק מילים לצלילים וללמוד את האותיות הם יתקשו לעשות את זה. י
לקשיים האלה יש הרבה שמות מקצועיים: עיכוב שפתי, אוצר מילים דל, קשיים במורפולוגיה ובתחביר, קשיים בשליפה, קשיים בזיכרון שמיעתי, או קשיים במודעות פונולוגית. אבל כולם חלק מלקות שפה התפתחותית. י
כשמחפשים קלינאית תקשורת מתאימה, ההבדל העיקרי שכדאי לשים לב אליו הוא גיל הילד שצריך טיפול. יש כאלה שמתמחים בגיל הינקות, יש כאלה שעובדים עם ילדים בגיל הרך (כלומר מגיל שנה וחצי-שנתיים ועד גן חובה, או לכל היותר כיתה ב'). לעומתם, יש כאלה שמטפלים בגיל בית ספר, עד סוף התיכון. י
טיפול שפה בינקות ובגיל הרך מוכר ושכיח יותר, אבל הטיפול בגיל בית ספר פחות מוכר עדיין ולכן אתייחס אליו יותר בפירוט בפוסט הבא. י
