הימים הראשונים בגן מלאים בכי. ילדים מחפשים את אבא או אמא, מתקשים לאפשר למישהו זר להרגיע אותם. דיברנו אליהם, שרנו להם, שיחקנו איתם, הרמנו על הידיים וחיבקנו. שום דבר לא עזר. י
האם זה חייב להיות כך? מובן שלא. י
נעודד את ההורים למצוא דרך פרידה קבועה. טכס שהילד מכיר ויודע לצפות מראש מסייע בפרידה מההורה. אפשר למשל שהילד ילווה את ההורה לדלת ואז יפרד, אפשר לעשות שלום מהחלון, אפשר לתת נשיקה וחיבוק ואז ללכת. כל דבר שהילד מסכים לו ומתרגל אליו ייקל על הפרידה. אם בכל זאת הילד ממשיך לבכות, נעשה הכול כדי להרגיע אותו. י
בניגוד לדעה הרווחת שהבכי נועד לעשות מניפולציה מתוכננת היטב כדי להריץ חזרה אלי את אבא ואמא, ילד שבוכה בלי הפסקה גם זמן רב אחרי רגע הפרידה, נמצא במצוקה אמיתית. במצב כזה מילת המפתח היא אמפתיה. ילד בוכה זקוק לחיבוק שלנו, למילות רוגע, לשמוע שאמא או אבא יבואו עוד מעט. אם יידע שמקשיבים לו, שמבינים את מצוקתו, שיש מישהו שדואג לו גם כשאבא ואמא לא שם, ומבטיחים ש"אמא תבוא אחרי ארוחת הצהריים/ אחרי שנשחק/ אחרי השינה", הילד יתפנה בהדרגה להסתכל מסביב ולשחק. י
ילדים בוכים גורמים לנו ללחץ. אנחנו רק רוצים שהבכי הזה ייפסק כבר. אבל דווקא ברגעים האלה, הילד הבוכה הכי זקוק למבוגר רגוע ליידו. ברוגע שלנו, בביטחון שלנו, אנחנו משדרים שאני פה איתך ויהיה בסדר. ברגע כזה אפשר לומר: " אתה מתגעגע לאמא, אני יודעת. אמא הלכה לעבודה והיא תחזור עוד מעט. אנחנו נשחק קצת, אחר כך נאכל, ננוח, ואחרי השינה אמא תבוא." י
להורי הילדים שמתקשים במיוחד, נמליץ להגיע לאסוף מוקדם יותר בימים הראשונים. ואם הילד בוכה זמן רב ללא הפסקה ואנחנו לא מצליחים להרגיע אותו, כדאי להתקשר לאמא או אבא וליידע אותם. שום אסון לא יקרה אם ההורה יבוא לאסוף. אין סיבה שילד יבכה כל כך הרבה זמן. היום ההורה יבוא אחרי שעה, מחר אחרי שעתיים, מחרתיים אחרי ארוחת הצהריים, ולאחר מכן אחרי השינה. בהדרגה נרגיל את הילד לפרידה, ובו בזמן נשדר שאנחנו לא מתעלמים מהבכי. י
וכפי שכבר הזכרנו בפוסט הקודם, לפעמים ילד בוכה הוא סימן להורה חושש. מצאו את הדרך להרגיע את חששות ההורים, וגם הילד יירגע. י
שיהיה יום רגוע ושמח לכולנו! י
שלכם, י
חן
האם זה חייב להיות כך? מובן שלא. י
נעודד את ההורים למצוא דרך פרידה קבועה. טכס שהילד מכיר ויודע לצפות מראש מסייע בפרידה מההורה. אפשר למשל שהילד ילווה את ההורה לדלת ואז יפרד, אפשר לעשות שלום מהחלון, אפשר לתת נשיקה וחיבוק ואז ללכת. כל דבר שהילד מסכים לו ומתרגל אליו ייקל על הפרידה. אם בכל זאת הילד ממשיך לבכות, נעשה הכול כדי להרגיע אותו. י
בניגוד לדעה הרווחת שהבכי נועד לעשות מניפולציה מתוכננת היטב כדי להריץ חזרה אלי את אבא ואמא, ילד שבוכה בלי הפסקה גם זמן רב אחרי רגע הפרידה, נמצא במצוקה אמיתית. במצב כזה מילת המפתח היא אמפתיה. ילד בוכה זקוק לחיבוק שלנו, למילות רוגע, לשמוע שאמא או אבא יבואו עוד מעט. אם יידע שמקשיבים לו, שמבינים את מצוקתו, שיש מישהו שדואג לו גם כשאבא ואמא לא שם, ומבטיחים ש"אמא תבוא אחרי ארוחת הצהריים/ אחרי שנשחק/ אחרי השינה", הילד יתפנה בהדרגה להסתכל מסביב ולשחק. י
ילדים בוכים גורמים לנו ללחץ. אנחנו רק רוצים שהבכי הזה ייפסק כבר. אבל דווקא ברגעים האלה, הילד הבוכה הכי זקוק למבוגר רגוע ליידו. ברוגע שלנו, בביטחון שלנו, אנחנו משדרים שאני פה איתך ויהיה בסדר. ברגע כזה אפשר לומר: " אתה מתגעגע לאמא, אני יודעת. אמא הלכה לעבודה והיא תחזור עוד מעט. אנחנו נשחק קצת, אחר כך נאכל, ננוח, ואחרי השינה אמא תבוא." י
להורי הילדים שמתקשים במיוחד, נמליץ להגיע לאסוף מוקדם יותר בימים הראשונים. ואם הילד בוכה זמן רב ללא הפסקה ואנחנו לא מצליחים להרגיע אותו, כדאי להתקשר לאמא או אבא וליידע אותם. שום אסון לא יקרה אם ההורה יבוא לאסוף. אין סיבה שילד יבכה כל כך הרבה זמן. היום ההורה יבוא אחרי שעה, מחר אחרי שעתיים, מחרתיים אחרי ארוחת הצהריים, ולאחר מכן אחרי השינה. בהדרגה נרגיל את הילד לפרידה, ובו בזמן נשדר שאנחנו לא מתעלמים מהבכי. י
וכפי שכבר הזכרנו בפוסט הקודם, לפעמים ילד בוכה הוא סימן להורה חושש. מצאו את הדרך להרגיע את חששות ההורים, וגם הילד יירגע. י
שיהיה יום רגוע ושמח לכולנו! י
שלכם, י
חן
